אנגליה רשמה את מה שרבים מגדירים כאחת מתוצאות החוץ הגדולות בתולדותיה, כשניצחה 2:3 את מקסיקו לעיני יותר מ-80 אלף אוהדים באצטדיון אצטקה. למרות האווירה העוינת והמשחק בגובה של כמעט 2,200 מטרים מעל פני הים, שחקניו של תומאס טוכל עמדו בלחץ, שרדו את ניסיונות הקאמבק של המארחת ושמרו על היתרון שהושג בזכות שני שערים של ג'וד בלינגהאם בתוך 98 שניות, ופנדל מוצלח של הארי קיין.
למרות שאנגליה שיחקה במשך רוב המחצית השנייה בנחיתות מספרית, המערך ההגנתי שלה החזיק מעמד בדרך לניצחון המרשים. הקשר דקלן רייס בלט במיוחד במרכז המגרש, כיסה שטחים רבים והתמודד היטב עם התנאים, שלפני המשחק עוררו חששות רבים.
בריאיון ל-"BBC", תיאר קשר ארסנל את הערב כאחד מרגעי השיא בקריירה הבינלאומית שלו, ואף ביטל את הדיבורים על השפעת הגובה: "אני חושב שזו כנראה תוצאת האנגליה הכי טובה שחוויתי, כנראה משחק החוץ הכי טוב שהיה לי אי פעם במדי אנגליה. זה היה כל מה שציפיתי וזה היה פשוט לילה מדהים. הופתעתי, הגובה לא היה כזה. דיברו על זה כל כך הרבה, ולמען האמת באימון אתמול זה קצת השפיע, אבל היום לא באמת הרגשתי את זה כל כך".
המשימה של אנגליה הייתה מורכבת גם בשל מאזן הבית המרשים של מקסיקו. זה היה ההפסד התחרותי השלישי בלבד של המארחת באצטקה מאז פתיחת האצטדיון ב-1966, לאחר ההפסדים לקוסטה ריקה ב-2001 ולהונדורס ב-2013 במסגרת מוקדמות המונדיאל.
רייס החמיא לרוח הלחימה של חבריו ולביטחון ששרר בחדר ההלבשה: "ידענו שהם קבוצה טובה, אני לא חושב שהם הפסידו ב-80 משחקים או משהו כזה. אז ידענו שזה הולך להיות קשה, אבל האמנו שמה שיש לנו בחדר ההלבשה, כל 26 השחקנים, מספיק טוב כדי לנצח אותם. בסופו של דבר, הראינו צד אחר שלנו שהרבה אנשים כנראה חשבו שאין לנו".
עבור אנגליה, הניצחון משמש כסוג של תיקון חלקי לשדים ההיסטוריים שלה באצטקה, כולל תקרית "יד האלוהים" לפני 40 שנה. ברבע הגמר, ללא ג'ארל קוואנסה המושעה, יפגשו שלושת האריות לקרב אירופי ענק את נורבגיה של ארלינג הולאנד, במטרה להמשיך במסע לעבר זכייה ראשונה במונדיאל מאז 1966.
מה דעתך על הכתבה?