לא קל להיות ישראלי בימים האלה. כמו במערכון הבלתי נגמר של החמישייה הקאמרית מלפני 30 שנה בערך, בחודש האחרון כולנו פלדרמאוס. הגויים הרעים שונאים אותנו כולם, דה ג'ואיש פיפל סאפרינג גם ברגעים אלה ובגדול – תחושת ה"סעמק, לא עשינו לכם כלום, מה אתם רוצים מחיינו" היא התחושה הרווחת – בעיקר מול שידורי המונדיאל. הם באמת כולם שונאים אותנו, כנראה, ונשאיר רגע בצד את הדיון האם בצדק או לא. זה המצב כרגע.
אבל יש כאלה ששונאים אותנו יותר – הרבה יותר. וגדולי המתעבים שלנו, כך מתברר, הם השכנים מדרום, אלה שיש לנו איתם "שלום" אבל משום מה הם מתעצמים צבאית כאילו הם נערכים למלחמה בארה"ב, סין ורוסיה ביחד, אלה שתפרנו 4 פעמים בשדה הקרב (וטוב שמאז קום המדינה מעולם לא פגשנו על המגרש), אלה שעוד מהתורה יש לנו עניינים בלתי פתורים איתם – המצרים.
אישית אני חושב שהשנאה הפתולוגית של מצרים אלינו היא עניין לתחום בריאות הנפש. מה יש לחקלאי המשועמם בכפר על גדת הנילוס, שאוכל פול 3 פעמים ביום, לשנוא אותנו? מה בעצם עשינו לו? אה, הסוגיה הפלסטינית. ברור. בדקתי במפה, למצרים יש מספיק שטח כדי לקבל אליה את כל הפלסטינים ברחבי העולם. היא יכולה לשכן אותם קרוב, רחוק, איפה שרק תרצה ולדאוג להם, להציל אותם מציפורני הציונים האכזריים. איזה מוזר שזה לא קורה, יא אללה.
והשנאה המטורפת והפסיכית הזו שלהם אלינו גלשה גם לספורט. איך לא. בזמן שאצלנו מתרפסים כאחרוני הסמרטוטים העלובים בפני המצרים, המצרים הולכים עם האמת שלהם ולא מהססים לשלשל עלינו את התיעוב שלהם.
הגדיל לעשות, כמובן, המאמן חוסאם חסן, שאותו יש להעיף מיידית מ"ואלה שמות" של אריק איינשטיין, לדעתי, שבמסיבת העיתונאים לקראת המשחק עם ארגנטינה ביקש: "תנו לפלסטינים לחיות", ולפני זה עוד חגג עם דגל פלסטין אחרי הניצחון בסיבוב ח' נגד אוסטרליה. תגיד, חוסאם, חשבת לפנות לנשיא שלך ולבקש לקלוט את הפלסטינים בארצכם המפוארת?
אבל זה עוד כלום. אחרי שאיבד כמו לוזר חסר חוליות יתרון של שני שערים מול הגרסה הכי גרועה של ארגנטינה מאז שמראדונה נולד, מה שהיה דחוף לחסן זה לרוץ להתעמת עם אוהד ארגנטינה שהניף לו מול העיניים – שומו שמיים – את דגל ישראל. כאילו, אחי, עשיתם במכנסיים כמו ילדים ב', גם בזה אנחנו אשמים?
בכלל, שווה להתעכב קצת על הטנטרום המצרי אחרי המשחק. נכון שבכל מה שקשור למנגנון של פיפ"א, ארגנטינה משדרת וייב של מכבי כדורסל בימים הגדולים של עו"ד שמעון מזרחי (מול מי הם שיחקו עד עכשיו? ומה קורה לשופטים במשחקים האלה?), אבל אם חוסאם והחבר'ה שלו כל כך מתעניינים בישראל, שיבדקו מה קרה לכל מי שבכה על מכבי כדורסל באותן השנים. ספוילר: נעלמו יותר מהר מחיל האוויר המצרי ביוני 1967.
האומה המצרית – מפוארת ככל שתהיה – אוהבת לבנות נרטיבים. בכל זאת, מדובר באנשים שחווים את הניצחון הצבאי האדיר של ישראל ב-1973 כ"ניצחון אוקטובר", ומבחינתם מדובר, עד היום, באחד ההישגים הגדולים ביותר של מצרים החדשה. אגב, נרטיבים שפחות נוחים להם כוללים את התבוסות שלהם ב-1948, 1956 ו-1967, וכמובן את היחס האמיתי שלהם לתושבי רצועת עזה בשנים שבהן שלטו שם (רמז: היו שם פחות דאגה ואכפתיות ויותר הוצאות להורג).
אז הנה, עכשיו יהיה לכם נרטיב חדש, יא חוסאם, שים לב: היהודים שולטים בפיפ"א, והם אלה שסידרו לארגנטינה את הניצחון. בנוסף, אחותו של השופט בחדר הוואר נשואה לגיס של הנין של אחד מזקני ציון, ההם מהפרוטוקולים. ואם זה לא מספיק, מסי היה פעם בכותל. שתף שכולם יראו את השחיתות!
מה דעתך על הכתבה?