1
זה היה אמור להיות טור שעוסק בפרידה מאגדות: ליאו מסי, כריסטיאנו רונאלדו, נבחרת ברזיל. לכל אורך השבוע זה ממש התבקש, ובאמת הדברים קרו לפי הסדר: ברזיל עפה מול נורבגיה, רונאלדו עף מול ספרד, וגם ארגנטינה נחזתה כמי שמתכוונת לקיים את חלקה בהסכם, כשמסי נראה במשך 80 דקות כמו מישהו שייפלט מהפועל עפולה בחלון ההעברות של ינואר ובסוף יסגור (באמצעות סוכנו, פלוס תמונה) במכבי קרית מלאכי.
המצרים כבר הובילו 0:2 והכל נראה גמור, מחנה דייגו כבר גיהץ את החליפה וצחצח את אמירת ה"אמרנו לכם", ואלופת העולם של 2022 כמעט התחילה לארוז. ואז הגיעו שלושה שערי בזק, כולל אחד של מסי, ואחת הנבחרות היותר חלשות שארגנטינה שלחה אי פעם לטורניר הגביע העולמי – העפילה לשלב רבע הגמר.
יש משהו קסום בזה שחבורת חוטבי העצים שזכתה לשחק עם מסי עושה הכל למענו כרגע. זה הגיוני, הם מעריצים אותו מאז שהיו ילדים ודי ברור שבלעדיו הם לא היו עוברים את שלב הבתים. ולכן, כשהוא ביום רע במשרד – ומול מצרים לא היה לו יום רע, היה לו יום זוועה – הם צריכים לעושת הכל כדי לחפות עליו ולתת את התחת עבורו.
קשה לתאר כמה זה היה להם קשה, מצרים נראתה הרבה יותר יעילה מארגנטינה, ומסי – שהפך לשיאן מחמיצי הפנדלים בטורניר גביע העולם (היחיד בעולם שהחמיץ שני פנדלים בטורניר אחד, היחיד בעולם שהחמיץ ארבעה פנדלים בתולדות הטורניר כולו) – היה צל של עצמו.
אבל טורנירים גדולים כאלה הם בדיוק הזמן הכי גרוע להספיד פנומנים כמו מסי. עם בישול ושער הוא השכיח לחלוטין את חרפת היכולת שלו עד הדקה ה-80 ובעיקר שלח מסר ברור: בזמן שכריסטיאנו מסיים את תפקידו בטורנירים הגדולים – ליאו מסי עודנו כאן. חי, בועט (ומתנשף) ולא מצליח לעבור אפילו קונוס – אבל ברבע הגמר.
2
אפשר לאהוב אותו ואפשר לשנוא, דבר אחד אי אפשר לקחת ממנו: מבחינת כדורגל, ורסטיליות, יכולות על-אנושיות ואהבת המשחק – אין כמו כריסטיאנו רונאלדו. הפערים בינו לבין מסי משמעותיים בתחומים האלה: רונאלדו מכניס אש ובלאגן לכל סיטואציה כמעט. אין לו כריזמה של עמיל מכס כמו למסי, הוא לא מעצבן כמוהו ולא מחזיק את הנבחרת לבד באופן בלעדי כמוהו.
אחרי ההפסד לספרד בשמינית הגמר הודיע כריסטיאנו שיאללה, חאלס. מונדיאל שביעי כבר לא יהיה. השחקן המרשים הזה, שנראה כאילו יצא מהפלייסטיישן (כת מסי, תנשמו. המשפט הזה חל גם על האליל שלכם), לא ישתתף בטורניר הבא, שייערך בין השאר גם בארצו (יחד עם ספרד ומרוקו).
רונאלדו עשה את זה יפה, עם דמעות והפסד שהיו הומאז', כנראה לא היה הכי מודע לעצמו, לכוכב-על אחר (וגדול ממנו פי מיליארד) שירד מנוצח מהדשא אחרי גול מסריח בדקות האחרונות מול יריבה אירופית עדיפה. אפשר לסיים בקלאס, זה ממש סבבה וממש יפה ומוערך. נראה איך מסי יעשה את זה כשיגיע הרגע.
3
מאז נכנסה למועדון המצומצם של אומות שמניפות את גביע העולם, ברזיל אף פעם לא חיכתה יותר מדי. ההמתנה הארוכה ביותר הייתה 24 שנים – בין מקסיקו 1970 ועד ארה"ב 1994. אלא שהפעם, ולמרות ששיחקה ביבשת "שלה", ברזיל עפה על טיל כבר בשמינית הגמר – ועוד מול מי – מול תפלץ נורבגי, עכן הארמי בבלונד מטריד. כלומר, עכשיו הסלסאו צריכים לחכות עוד ארבע שנים לפחות עד שיניפו את הגביע. מזל שסלבה לא פה כדי לראות את זה, בחיי.
ברזיל תצטרך לעשות בדק בית רציני מאוד. לא עזרו לה כל הקומבינות של קרלו אנצ'לוטי ולא יעזרו הזיכרונות מזיקו, סוקרטס, בבטו ורומאריו. משהו שם לא עובד, כל הניימאריזם שלקתה בו הנבחרת בלתי נסבל, והאמת שברזיל לא נראתה טוב בכלל בטורניר הזה, והדבר המטריד ביותר מבחינתה הוא שלא מדובר בהפתעה דרמטית. אולי לפני 30 שנה היינו מדברים אחרת.
מה דעתך על הכתבה?