מדליסט הזהב האולימפי תום ראובני נחת הערב (שני) בארץ, אחרי ההישג העצום בפריז. מעטים, אם בכלל, האמינו שגולש הרוח מסוגל להגיע לפודיום – שלא לדבר על ראש הפודיום – אך לראובני היו תכניות אחרות. תפסנו אותו לשיחה קצרה אחרי הנחיתה בנתב"ג ומסיבת העיתונאים החגיגית של המשלחת הישראלית.
ההמולה נראית קצת זרה לך, אתה נראה כמו מישהו שמעדיף את השקט שלו.
"אני אוהב את השקט. מאוד התרגשתי מכל האנשים שבאו. אני קצת לא יודע איך להגיב לסיטואציות האלה, אבל אלמד לאט לאט. זה רק מראה כמה זה היה חשוב לעם ישראל. לא חשבתי מעבר לפודיום, חשבתי על תחושת השליחות והגאווה שרציתי לתת לעם ישראל. אני חושב שעשיתי את זה. כל כך הרבה אנשים שולחים לי הודעות מחממות ומראים לי כמה זה חשוב".
ספר לנו על השבוע שבילית בכפר האולימפי אחרי המדליה. זה עזר לעכל?
"לפני התחרות במארסיי הייתי מאוד ממוקד. גם בתוך הכפר של השייטים הייתי מאוד סגור וממוקד בתחרות, לא רציתי לאבד כיוון. פתאום אתה מסיים את התחרות, המתח נופל ואתה יכול ליהנות מהחוויה. היה מדהים לראות את הישראלים שהתחרו. ראיתי את המדליה של ההתעמלות וזה היה מדהים להרגיש את העוצמה הישראלית. לא הכרתי הרבה מהספורטאים לפני, ועכשיו אנחנו מחוברים ביחד. אני מקווה שנמשיך לשפר את ההישגים".
נתקלת באנטישמיות?
"לא מילולית או פנים מול פנים, קיבלתי הרבה שנאה ברשתות החברתיות – לפני, במהלך ואחרי התחרות. הסתכלתי פה ושם, לא הייתי מחובר כל כך לטלפון. חברה שלי ראתה דברים ואמרה לי לא לקרוא. קראתי בכל זאת וזה נתן לי חוזק. אני אוהב הרבה פעמים שאנשים לא חושבים שאני יכול ואז אני בא ומוכיח. זה אותו הדבר עם שונאי ישראל – להראות להם שאנחנו עם חזק וההודעות שלהם גורמות לי לחייך. אחד מהם איחל לי להתכונן למוות שלי. קראתי את ההודעות האלה, רציתי להכאיב להם שאני עומד על ראש הפודיום".
למי הכי התגעגעת בארץ?
"לכולם. למשפחה, לחברים, למועדון הבית שלי. אני רוצה להגיד תודה רבה לכל מי שבא ושלח הודעות לאורך התחרות. זה מחמם את הלב".
המדליה לא מחלידה?
"היא מתקלפת. אמרו לנו ששולחים לתיקון".
מה דעתך על הכתבה?