"יצאתי לים לתחרות הקובעת והראש היה עם אחי בעזה"

"אני מאוד אוהב את הים במארסיי", מגלה תום ראובני אחרי שעשה כבר כמה גיחות לתחרויות ואימונים במקום בו ינסה לעשות מה שעשו קודמיו בגלישת הרוח, גל פרידמן ושחר צוברי, להביא מדליה לעצמו ולמדינה. אחרי תחרות צמודה לאורך זמן ממושך החליטו באיגוד השייט שראובני ייצג את ישראל במשחקים האולימפיים 2024 והוא יהיה המקביל אצל הגברים על דגם הפויל המרחף על המים לשרון קנטור.

ראובני מתאמן תחת פרידמן, כך שאם הוא צריך השראה יש לו כזו בשפע. פרידמן הוא מדליסט הזהב הראשון של ישראל מאתונה 2004 ויש לו עוד קודם מדלית ארד מאטלנטה 1996. תחרויות השייט והגלישה ייערכו במארסי ולא בפריז, ובשנה האחרונה חברי המשלחת יצאו כמה פעמים להתחרות בעיר החוף הצרפתית. "יש במארסיי הכל מהכל ואני אוהב את זה", ממשיך ראובני. "מקום מדהים. רוח טובה. מבחינת העיר, אני גם ככה לא בחור עירוני אז אני פחות מתחבר. יש כפר אולימפי ושם אשהה רוב הזמן".

באיזה גיל האמנת או העזת לחלום שתייצג את ישראל במשחקים האולימפיים?

"התחלתי לגלוש רוח בגיל 8. כעבור שנתיים התחלתי להתאמן בהרצליה ושם בגיל 10 כבר סימנתי את אולימפיאדת טוקיו 2020. לא הצלחתי להגיע לטוקיו, אבל גם פריז זה טוב בגיל 24".

מגיל צעיר זו היתה מטרה?

"בוודאי. כל הסובבים אותי ידעו שזה החלום שלי".

איך ישראל כזו הישגית בשייט ובמיוחד בגלישת הרוח?

"לבנות יש נבחרת מדהימה עם עומק מטורף. אני מצדיע להן. הן דוחפות גם אותי. יש לי מאמן גל פרידמן שהוא מדליסט אולימפי פעמיים. יש לנו בישראל תנאים נהדרים לעבוד ואני חושב שעם כישרון והתמדה יוצאים הישגים".

מה יספק אותך?

"אם אעשה את הכי טוב שלי ולא אגיע למדליה, אהיה עדיין מרוצה. אבל אם אעשה מדלית ארד וארגיש שלא נתתי מעצמי את המקסימום, אהיה מאוכזב. אני רוצה לעשות את הכי טוב שאני יכול ומדליה תהיה בונוס".

בניגוד לכדורגלנים או כדורסלנים שמקבלים אדרנלין ומוטיבציה מהקהל שיושב על הקווים, אתם לבד בים. מאיפה באה התשוקה שם כשאתם לבד מול הגלים?

"בשיוט המכריע באליפות העולם יש לחץ גם בלי קהל. אני לא צריך שיסתכלו עלי ויגידו לי אם אני לא טוב או טוב. אני מביא מעצמי את הלחץ".

היית רוצה שייצרו טריבונות על המים ושאנשים יצפו בכם מקרוב?

"זה יכול היה להיות נחמד ומגניב. אני לא יודע אם זה כל כך משמעותי. כן הייתי רוצה שישדרו אותנו יותר ושהספורט שלנו יהיה משמעותי יותר. אני מקווה שעם ישראל יראה את הגלשנים שלנו מרחפים על המים ושיתחברו לזה יותר".

מה אנשים מפספסים?

"אני מדבר על דגם הפויל שלי. הוא מגניב, הוא אקסטרימי, אני מקווה שיראו את זה באולימפיאדה".

בוא נדבר על השבעה באוקטובר וכל מה שמתלווה מאז. יש חשש?

"תמיד יש חשש. היה גם לפני השבעה באוקטובר. תמיד הצנענו סימנים ישראלים כי תמיד סימנו אותנו. אני מאמין בביטחון ובאבטחה ושהכל יעבור חלק".

איפה תפסה המלחמה אותך ואת המשפחה?

"אחי שירת מייד אחרי השבעה באוקטובר ארבעה חודשים רצופים בעזה. הוא לוחם. הייתי יורד לים לתחרויות וחושב עליו. בתחרות הקובעת ביני לבין יואב עומר על הכרטיס לאולימפיאדה, אחי בדיוק היה בלחימה ואני הייתי בלנסרוטה שם התחרינו. זו היתה תקופה לא פשוטה בכלל שאני בים בתחרות ואחי לוחם בעזה. להורים שלי היה מאוד קשה וגם לי. השבעה באוקטובר שינה הרבה בתפיסה של כולנו. אני מקווה שהוא יוכל ללוות אותי באולימפיאדה".