"בכל מדינה, המטרה שלי שדגל ישראל יתנוסס בגאווה"

באולם הג'ודו במכון וינגייט מישהו תלה לוח קטן על הקיר ולצידו טוש מחיק. בכל יום כתבו שם כבר כמעט חודשיים כמה ימים נותרו לפתיחת המשחקים האולימפיים. ככל שמספר הימים ירד, כך גדל מפלס הלחץ ולמי הכי קשה? לזה שצריך לחכות לסוף. לעבור את כל שבוע התחרויות של המשקלים שתמיד מתחילים מהנמוך ומסתיימים במשקל הגבוה והפתוח. רז הרשקו תהיה זו שבעמדת המתנה. בטוקיו זה לא הפריע לה להיות שותפה למדלית הארד הקבוצתית, אלא שהפעם בפריז היא רוצה גם מדליה אישית ביום שלפני התחרות של הנבחרות המעורבות, בנות ובנים. במשקל של 78 קילו פלוס, הרשקו היא היום שם עולמי בענף.

הרשקו באה לפריז עם קבלות. לפני ארבעה חודשים זכתה באליפות אירופה והיא אולי בכושר הכי טוב מבין כל הג'ודוקות. היא יודעת שהזרקורים מופנים אליה והמיקום הנוכחי שלה, שנייה בעולם, מייצר ציפיות. "אני מחכה לזה המון זמן", היא מודה. "מבחינתי זה אמור להיות הרגע הכי מטורף שלי. יש לי פרפרים בבטן ולפחות עד עכשיו אני נהנית מזה", אומרת הרשקו.

איך זה מרגיש להיות הפייבוריטית למדליה גם אצל הנשים אבל גם אצל הגברים בג'ודו?

"מבחינתי אני שמה את זה בצד. הציפיות שלי מעצמי הן הדבר החשוב והציפיות הן לתת את כולי בכל קרב ובכל שנייה".

אין לחץ יוצא דופן?

"אני לא מסתכלת על זה ככה. אני מאוד ממוקדת במה שאני צריכה לעשות בלי להתייחס למה שמסביב. זה מה שמנחה אותי ומוביל אותי ואני שואפת להצליח".

את חלק מהיסטוריה. נבחרת הג'ודו בנשים שולחת לראשונה שבע נציגות בכל המשקלים. עד כמה זה מקל כשיש לך חברות לצידך בניגוד לאבישג סמברג, שהיא נציגה בודדת מהטקוואנדו?

"זו באמת היסטוריה שיש שבע בנות בשבע קטגוריות שונות של משקל. זו פעם ראשונה שזה קורה. אנחנו לא רק חברות טובות. אנחנו משפחה".

אתן המון יחד.

"זה נכון. אני ראיתי אותן והן ראו אותי במצבים הכי קשים ובמצבים הכי שמחים. אני רוצה שהן יצליחו כמו שאני רוצה להצליח. אנחנו דוחפות אחת את השנייה. אבישג סמברג חברה שלי ובקשר מצוין עם כולנו. אני מניחה שהיה לה יותר קל, אם היתה לה נבחרת לצידה. אנחנו נתמוך בה שם והיא חלק משלנו".

יהודים בכל העולם וישראלים שיוצאים מהארץ, חוששים היום מלהציג סממנים ישראלים. איך את מרגישה כשאת עולה עם החליפה והדגל על המזרן?

"אין גאה ממני בעולם כשאני עולה על המזרן עם הדגל על החזה וכשהדגל של ישראל באולם. המטרה שלי להניף את הדגל בכל מקום, בכל מדינה, בכל העולם והלוואי שישמעו את התקווה באולם בפריז".

אתן סוחבות את המלחמה לפריז.

"זה נמצא איתנו. אנחנו נלחמים על המזרן, מנסים לתת הכל בשביל המדינה דווקא במצב הזה. אנחנו מאוד רוצות לתת לאנשים בארץ קצת רגעי שמחה".