"היו לי כאן הרבה ימים של סבל", אומר אורן סמדג'ה בבוקר שאחרי הזכייה של פיטר פלצ'יק במדליית הארד האולימפית בג'ודו. "הייתי יושב כאן בכפר האולימפי ושואל את עצמי 'מה אני עושה כאן? אני צריך להיות עם האישה והילדים בארץ'. זה היה שבוע של כאב, עם הרבה סבל גופני ונפשי. בכיתי הרבה. החבר'ה היו צריכים להקים אותי ולהוציא אותי מהרע. אחרי שברוך שמאילוב הפסיד וביום ששגיא מוקי גם הפסיד, היה לי ממש קשה".
בקושי חודש וחצי חלפו מאז שסמדג'ה שכל את בנו עומר, שנפל ברצועת עזה. "צוות המאמנים שעובד איתי ממש גרר אותי החוצה להסתובב בכפר. הורדתי ארבעה ק"ג כאן. הם הכניסו לי אוכל לפה. הם עשו הכל כדי שלא אשקע, אבל שקעתי. הכאב שם כל הזמן", ממשיך המאמן. "לאורך כל היום של פיטר, בכיתי. לא רציתי שפיטר יראה את זה, אז נכנסתי הרבה לתוך אחד החדרים באולם. בסוף זה נגמר כמו שזה נגמר, והדמעות התחלפו לדמעות של שמחה עבור פיטר ועבור המדינה שרצתה כבר לשמוח קצת".
פחדת שזה יגמר בלי מדליה לגברים?
"אני לא מכיר את המושג פחד. באתי באמונה שכל אחד מהנבחרת שלי יכול לזכות במדליה. ההגרלה הייתה קשה מאוד. התחרינו מול אלופי עולם. ההצלחה של פיטר היא הצלחה של כל האיגוד".
מה דעתך על הכתבה?