ההפסד של אבישג סמברג לסעודית, לא הותיר רק אותה בהלם. גם אנשי התקשורת מישראל מצאו את עצמם מופתעים ובעיקר מחפשים עם מה למלא את היום כאן בפריז. בטוקיו איש מהשליחים שהגיעו מהארץ, לא היה עם סמברג לאורך יום הקרבות שלה. כולנו היינו בבודוקאן עם הג'ודוקות, שהתחילו את התחרות. לקראת הקרב על המדליה לפני שלוש שנים נרשמה נהירה מקצה אחד של טוקיו לקצה השני כדי לתעד את המדליה הראשונה של המשלחת.
אתמול (רביעי) בגראנד פאלה המפואר זה היה צריך להיות הפיצוי גם עבור העיתונאים. להיות עם סמברג מהבוקר בקרב הראשון ועד הערב. לחוות עם הבחורה המיוחדת הזו עוד מדליה. כשסמברג הפסידה ובכתה, הלב יצא אליה. מאמנה יחיעם שרעבי הסביר בלילה, כשהוועד האולימפי הוציא אותה לשער של הכפר האולימפי כדי לדבר עם התקשורת, מדוע היא התפרקה יותר מכל ספורטאי ישראלי אחר שהפסיד כאן בפריז.
"אבישג באה לכאן לזכות במדליה", אמר. "היא הייתה בטוחה שזה יקרה. משוכנעת בכך ב-100 אחוז. ההפסד הזה הותיר אותה מופתעת מאוד. כואבת מאוד. עם המשפחה ובן הזוג ביציע. זה מה ששבר אותה והוביל לדמעות ולכאב. כשאדם יודע שמשהו רע עומד לקרות לו, הוא מוכן אליו. אבישג ואני לא הערכנו שיהיה הפסד כבר בקרב הראשון".
הגראנד פאלה הוא אולי האולם המיוחד כאן בפריז. המוזאון האדיר הזה נבנה בין 1897 ל-1900 לטובת אירועי תרבות חוצי עולם וב-2024 התקיימו בו אירועי ספורט. בתחילת המשחקים האולימפיים סייף, עכשיו טאקוונדו.
ההפסד של סמברג שלח גם את הצופים הרבים מישראל לחפש מה לעשות. לחלק מהעיתונאים הזמן שהתפנה, איפשר לצאת לכיוון הוולודרום. לא רבים הכירו את רוכב האופניים מישה יעקובלב, אבל הוועד האולימפי בנה עליו כמי שיכול להרים את כל הענף. היהודי שעשה עלייה מרוסיה לא הביא כמעט ישראלים ליציע, אבל כמה עיתונאים עשו את הדרך דרומה מחוץ לפריז בלי יותר מדי הבנה בתחום.
בניגוד למרבית האולמות שנמצאים בפריז, הוולודרום הלאומי של צרפת מצוי מדרום לעיר ומסביבו יערות והרבה שטח ירוק. אחרי הרבה שעות אורבניות, אתר הוולודרום היה חידוש לעיניים. גם האווירה סביבו הרבה יותר זורמת והאנשים שמגיעים מתנהלים באיזי, למרות שבפנים הרוכבים מגיעים למהירות המתקרבת ל-80 קמ"ש.
חם מאוד בוולודרום. מזגן אסור לטובת הרוכבים. יעקובלב לא זכה לתשואות אותן קיבל הרוכב הצרפתי בסיבוב המוקדמות לפניו, אבל כשהוא יצא למירוץ ושבר את השיא האולימפי, היה ברור שיש כאן משהו מיוחד. ואז באו הניצחונות על המלזי ועל הסורינאמי, ופתאום עוד מועמד למדליה. הלב רצה להישאר עם יעקובלב גם לשמינית, אבל סמברג חיכתה לדבר מחוץ לכפר האולימפי.
המעברים האלה בין תחרות לאירוע לעוד תחרות או איזו מסיבת עיתונאים, הם היומיום כאן והם גוזלים לא מעט זמן. מעבר כזה מהוולודרום מדרום לפריז לכפר האולימפי בצפון העיר ליד הסטאד דה פראנס, לוקח בטוטאל של הליכות ורכבות קרוב לשעתיים. סמברג הבטיחה לעצמה שלא תבכה לפני שיצאה אל התקשורת. סיפרה שבכתה ארבע שעות ברצף, אבל כשהשאלה האחרונה הייתה על המסר שאולי רוצה סמברג להעביר לעם בארץ, הכל שוב התפרץ והדמעות זלגו.
הטאקוונדו הישראלי שהתפתח בסיוע המדליה של אבישג סמברג, חוזר הביתה בידיים ריקות, אבל יחיעם שרעבי משוכנע שהחניכה שלו תישאר עד לוס אנג'לס 2028. "היא יותר מדי אוהבת את זה", הוא הסביר לפני שנבלע איתה חזרה לכפר האולימפי, "והיא לא תאבד את הרעב שלה".
מה דעתך על הכתבה?