שמה של המתעמלת אופיר נצר בגוגל לא מניב בתוצאה הראשונה עמוד ויקיפדיה עמוס במידע והישגים, כמתבקש לאישה היחידה שכרגע מייצגת את ישראל ברמות הגבוהות של התעמלות המכשירים הכוללות אליפויות אירופה ועולם באחד מענפי הליבה במשחקים האולימפיים.
כן תמצאו שמרבית התוצאות יפנו אתכם אל שנת 2013 והישג השיא שלה עד היום – מקום רביעי בתרגיל הקפיצות, מרחק נגיעה ממדליית הארד באליפות אירופה לבוגרים ומקום 13 באליפות העולם. כעת היא חוזרת אל המזרן באליפות אירופה שתיפתח מחר (חמישי) בגלזגו כדי לנסות ולשחזר את ההישג ההוא.
נצר, שבעת ההישג ההוא הייתה בת 17 בלבד, לא מופתעת מהתוצאות: "זה מאוד הגיוני כי זו הייתה התקופה הטובה שלי. חוויתי סוג של פריצה. כינו אותי 'הדור הבא' וזה היה שוק מאוד גדול בשבילי. אני חושבת שאפילו לא קלטתי את גודל ההישג באותו הזמן. בדיעבד, רק היום, אני מבינה כמה ההישג היה גדול. זאת הייתה אליפות אירופה ראשונה והיא תמיד תישאר ברקע שלי גם אם אעשה דברים יותר טובים בקריירה".
מאז היא עברה שתי פציעות עליהן היא מדברת בכאב: "התגייסתי לצבא, שירתתי כספורטאית מצטיינת, אבל הייתה לי פציעה פעמיים באותה ברך, ברצועה הצולבת והמינסקוס. במבט לאחור חזרתי מהר כי ב-2015 נפצעתי באליפות אירופה תוך כדי התחרות", היא נזכרת.
"אליפות אירופה בגיל 17 תישאר ברקע שלי גם אם אעשה דברים יותר טובים" (דני מרון)
החלום להגיע למשחקים האולימפיים בריו עוד בער בדמה, אך יחד איתו הגיעו גלים של חוסר ודאות. המתעמלת, היום כבר בת 22, מספרת איך המטרה הפכה לחלום שהתנפץ מול עיניה: "זו הייתה תקופה מאוד קשה מנטלית. הייתי מחוץ לספורט הרבה זמן וזה השפיע עלי. בחרתי להיות מנותקת ואמרתי לעצמי: 'אופיר, את בתקופה לא טובה וזה יעבור'. המשפחה שלי תמכה בי, המאמן שלי, בוריס קינב, תמך בי. אני חושבת שבאיגוד ההתעמלות לא חשבו שאצליח לחזור מהפציעה. אחד המנתחים אמר לי: 'חמודה, תשכחי מהספורט ותמצאי משהו אחר לעשות'. מנתח אחר אמר לי מה אני צריכה לעשות כדי שאולי, דגש על אולי, אצליח לחזור לספורט. הייתי מוכנה בראש לפרידה מהענף. בסופו של דבר המטפלים והפיזיותרפיסט שלי עזרו לי לחזור ואחרי עבודה מאוד מאוד קשה הנה אנחנו מדברות על אליפות אירופה".
בשיחות איתה מתארת נצר מצב עגום בענף: "זה לא סוד שבשנים האחרונות ענף התעמלות מכשירים נשים מדשדש מאחור, בטח לעומת הגברים. להם יש הצלחות יותר גדולות ולכן הם מקבלים יותר תשומת לב. הנשים כנראה עוד לא שם". מספיק מבט בתוצאות אליפות ישראל האחרונה כדי להבין על מה נצר מדברת: "ניצחתי את כולן בפער מאוד גדול וזה מראה על מגמה של התעמלות חלשה", היא אומרת במבוכה.
נצר, שמחלקת את זמנה בין בית הוריה במושב מולדת שבגלבוע לחיים בתל-אביב, שם היא מתאמנת, מתארת את האולם בצפון כמקום ישן והרוס שאי אפשר לקיים בו שגרת ספורט. החיים בעיר הגדולה גרמו לה להתבגר במהירות ובו זמנית להבין שלחלום שלה יש מחיר, תרתי משמע. "בתחילת השנה עוד אימנתי ילדים באגודה שלי ובו זמנית עבדתי כמלצרית בשעות לא הכי נוחות. הבנתי שאם אני לא גרה במרכז אין לי איפה להתאמן וזו אחת הבעיות הגדולות בספורט בישראל.
"בתחילת השנה אימנתי ילדים ובו זמנית עבדתי כמלצרית" (דני מרון)
"אני שוכרת דירה בתל-אביב לתקופות קצרות וצריך לשלם עליה וגם להתקיים ממשהו. ברור שהעבודה הפריעה לאימונים והיה לא אידיאלי להמשיך בה. בשלב מסוים למדתי להסתדר עם מה שיש. ההורים עוזרים המון, האיגוד עוזר לי בתמיכה חודשית קטנה בחצי השנה האחרונה. אני כבר לא ילדה קטנה מצד אחד ומצד שני, בחרתי בספורט וזה לא חדש שבלי סגל אולימפי את חיה חיים פחות נוחים".
את החודשים האחרונים העבירה נצר בהונגריה משום שלמאמנה היו בעיות בריאותיות: "הבנתי שאני חייבת לעשות שינוי. אז עם המון חוסר ודאות, לקחתי מזוודה ויצאתי לדרך. היה מאוד קשה בהתחלה כי זו שפה שונה, מנטליות אחרת. פתאום אחרי כמה חודשים שלא התאמנתי, מתחתי את הגבולות של עצמי באימונים עם נבחרת הונגריה, שנחשבת חזקה באירופה בשנים האחרונות. אני מרגישה שהשתפרתי ולמדתי המון על התנהלות של ספורט. זו הייתה חוויה".
הגעה לטוקיו 2020 תהיה הפתעה בשבילך אחרי כל מה שעברת?
"טוקיו נמצאת אצלי במחשבה, אבל כמשהו שעוד רחוק. אני יודעת על עצמי באופן אישי שזה משהו מאוד דינמי ודברים יכולים להשתנות לפה ולפה. אני יכולה לפרוץ בצורה הכי מטאורית שיש וגם להיפצע ולהיות במקום הכי נמוך. זה חלום מאוד גדול, אבל הוא עדיין שם בראש במגירה של דברים שלא חושבים עליהם".
מה דעתך על הכתבה?