אם המתעמל אנדריי מדבדב, שזכה לאחרונה במדליית כסף באליפות אירופה, היה צריך לבחור רק מילה אחת שתתאר את מכלול תחושותיו מהתחרות, הוא ככל הנראה יבחר במילה "הקלה".
"זאת לגמרי המילה", הוא מאשר בחיוך, "אני בתוך זה כל החיים, ועכשיו יש לי ציון דרך ומעמד. הרגשתי מזמן שמגיע לי לקבל אותו, וסוף סוף זה קרה. ולא רק הקלה – גם ביטחון. עכשיו אפשר להמשיך הלאה, להישגים גדולים יותר".
מדבדב, שחגג החודש 29 ("מתנת יום ההולדת הכי טובה שקיבלתי עד היום"), כבר עלה על הפודיום בגביעי העולם השונים, אבל עדיין לא ממש חווה את טעמה של ההצלחה, עד האליפות. הפציעות שחווה, מסתבר, לא היו הדבר היחיד שמנע את ההתקדמות. "הבנתי שיש מכלול של דברים שמעכבים את הפריצה שלי," הוא מודה, "יותר מחסום פסיכולוגי מאשר חוסר מזל. כשהייתי מגיע לאליפויות אירופה או עולם, משהו לא הסתדר. אני עושה טעויות מיותרות. בשנה האחרונה התחלתי לעבוד עם פסיכולוג, וזה מה שהיה חסר לי כדי להתמודד עם המחשבות, ההתרגשות והלחצים. השנה הייתי יותר חד. הרי בכל תחרות צריך להתמודד לחצים. בכל זאת, אנחנו בענף מסוכן וצריך להיות בשיא הריכוז כל פעם, כי אחרת תיפצע".
יותר מהמדליה תיזכר הדרמה סביב הדירוג הסופי של מדבדב, שעלה אחרון אל המזרן ודורג בסופו של דבר במקום הרביעי והמפוספס. אלא שאז הוגש ערעור, שהתקבל והעניק לו ממוצע של 14.699 נקודות ומקום על הפודיום. "זה לא היה משהו יוצא דופן", טוען המתעמל, "מאוד מקובל לערער על דרגת הקושי. יש הרבה מתעמלים, וכל תרגיל מורכב מאוד עם הרבה אלמנטים. לפעמים קורה שהשופטים מפספסים משהו, בעיקר בדרגת הקושי. מגישים ערעור, מחכים שהשופטים יבחנו שנית את התרגיל ומקווים שהערעור יתקבל".
מדבדב עם דולוגופיאט (דני מרון)
בשנים האחרונות נבחרת הגברים כבר ממש לא רק אלכס שטילוב. מה הסוד?
"אני לא חושב שיש סוד. אין נסים ונפלאות. הכל באמת בזכות אלכס, שבמשך עשור נמצא בצמרת ההתעמלות. האיגוד שלנו השתנה, התנאים שאנחנו מקבלים, מחנות האימונים בחו"ל והתחרויות – לאט לאט זה פשוט קרה. גם התנאים השתפרו, וגם אלכס נתן דוגמה אישית. יש לנו צוות מקצועי של מאמנים ומעטפת רפואית, זה היה רק עניין של זמן. לדעתי זו רק ההתחלה".
התחלה? אתה כבר בן 29.
"נכון שהגיל שלי הוא מעל הממוצע בענף, אבל זה לא נגמר, מבחינתי. התחרות הכי חשובה היא אליפות העולם בסוף השנה, ולשם אנחנו מכוונים. אני מאמין שגם שם התוצאה שלי תהיה טובה. לאליפות עולם בשנה קדם אולימפית יש הרבה יותר השלכות, והקושי הוא מבחינה גופנית ומנטלית. כולם בכושר מטורף וכולם רוצים להגיע למשחקים האולימפיים".
הדרך לטוקיו 2020 תהיה מאוד קשה. תצליח לזכות במדליה באליפות העולם?
"מבחינתי, הגעה לטוקיו 2020 היא כבר לא שאיפה, היא מטרה. אני יודע שאני מסוגל. העניין הוא לעשות את מה שאני יודע לעשות בזמן הנכון ובמקום הנכון. אם אעשה זאת, אני אהיה בטוקיו. יש מחשבות שאולי מדובר בהזדמנות אחרונה בגלל הגיל שלי, אבל כשאני עולה על הפודיום, הן כבר לא שם".
מה דעתך על הכתבה?