ב-22 בספטמבר תצא לדרך באיטליה אליפות העולם בשייט גלשני ניל פרייד RSX, כאשר את נבחרת הנשים הישראלית, תחת המאמן הצרפתי פייר לוקט, ייצגו ארבע נשים צעירות: קטי ספיצ'קוב, נוי דריהן, מאיה מוריס ונגה גלר.
ארבעתן מתחרות על הכרטיס הבודד למשחקים האולימפיים בטוקיו 2020 שיוענק בהמשך השנה למובילה הישראלית. בדרך לשם, הן מספרות בראיון משותף לספורט1 על חברות, תחרותיות ושיתוף פעולה, משהו שאולי נשכח ונשחק בענף השייט אחרי היריבות המדוברת, המרה וארוכת השנים בין שחר צוברי לנמרוד משיח.
ספיצ'קוב בת ה-20 הפכה לגולשת הבכירה אחרי שבחודש אוגוסט זכתה בשתי מדליות בעשרה ימים: מדליית ארד בתחרות הקדם אולימפית באתר השייט בטוקיו שיארח גם את המשחקים האולימפיים וכן במדליית כסף בתחרות גביע העולם שנערך באנושימה. "חזרתי הביתה לאילת אחרי חודש וחצי ביפן שכלל גם אימונים באתר האולימפי עם הנבחרת. אחרי אליפות אירופה אני נבחרתי להיות הנציגה היחידה בתחרות שהייתה בטוקיו ואחר כך נשארתי כבר לגביע העולם כדי להשתמש בו כתחרות אימון", משחזרת הגולשת. "אני לגמרי חושבת שהתקופה האחרונה הייתה טובה בשבילי, בטח שעשיתי את ההישגים הכי טובים שלי עד כה. אני גם חושבת שהגיע הזמן שהשייט יקבל שוב כותרות כמו שקרה עם הזכייה שלי. השייט ברמת הבוגרים קצת נעלם בשנים האחרונות, ואני מאמינה ששיטת הנבחרות תוציא מהצעירים את הפוטנציאל וככה תגיע ההצלחה".
ספיצ'קוב ומאמנה לוקט לאחר עוד מדליה ביפן (איגוד השייט)
את המדליה האולימפית בענף של אילתי אחר, צוברי, ספיצ'קוב בכלל לא זוכרת. "הייתי אז בת תשע. לא גלשתי בכלל בתקופה הזו", אומרת ספיצ'קוב ומספרת איך דרכה התגלגלה אל הענף, "באילת לדעתי כל ילד מגיע למועדון השייט ואם הוא אוהב את הענף- הוא נשאר. הייתי גם בענף הטריאתלון הרבה שנים והתחריתי בו גם הרבה שנים. אהבתי אותו מאוד. איכשהו קרה שהים משך אותי יותר ונשאבתי לשם".
במה שונה שיטת הנבחרות מהשיטה הקודמת, בה כל אחד עובד עם מאמן אישי?
"יש לך יריבי אימון שעובדים איתך כל הזמן. כל אחד מביאה משהו משלה וככה הרמה משתפרת ועולה. הנבחרת שלנו מורכבת מבנות צעירות ורעבות להישגים. כולנו חוות את הקמפיין האולימפי הראשון שלנו וכולנו נותנות הכל כדי להגיע לשם. המאבק היום יומי הזה, התחרויות הבלתי נפסקת, היא זו שמביאה תוצאות. השייט בכלל מורכב מהרבה טכניקה, למידה אחד מהשני ואלמנט עבודה. אני יכולה להתאמן לבד ומה שנקרא 'לפמפם'. אם יש מישהו לידי, מישהו שיתחרה איתי כל הזמן, זה נותן הרבה מוטיבציה".
איך אתן מצליחות לשמור על קשרי חברות כל כך טובים כשאתן בתחרות בלתי פוסקת על חלום אחד משותף?
"נוי, מאיה ואני גדלנו באותו מועדון באילת. מאיה חברה של מהגן, זה לכל החיים. נוי חברה שלי גם מגיל עשר. כולנו תחרותיות בטירוף. יש איזושהי הבנה שבשלב מסוים של היום צריך לשים היריבות בצד ולדעת שיש חיים מחוץ לענף. כל אחת תעשה הכל כדי להצליח, אבל הניצחון לא יבוא בלכלוכים אחת על השנייה או בלהיות הכי טובה על חשבון השנייה. אנחנו מבלות גם מחוץ לשייט. אני יכולה להגיד שהריב הראשון שלי עם מאיה קרה רק השנה, כי באמת אנחנו מתקרבות למשחקים האולימפיים ולמבחנים שיקבעו מי תהיה הנציגה. מהר מאוד חזרנו ליחסים טובים. אני מאחלת לכל נבחרת שיצליחו לשמור על יחסים כאלה, זה לא מובן מאליו בכלל".
גם נוי דריהן בת ה-20 ממהרת להשיב על השאלה: "כל החיים התחרינו אחת נגד השנייה. זה לא נראה לי מוזר, כבר התרגלתי. כשאנחנו בתחרות, אנחנו יודעות לעשות את ההפרדה וככה החברות שלנו לא נהרסת. כולנו יודעות שאם היא תיהרס, דברים לא טובים יקרו במים. הגענו למצב שלא נוותר על החברות בגלל ספורט, לא משנה כמה אנחנו מתחרות אחת נגד השנייה. אנחנו מכבדות את החוקים שיש במים ומפרידות כשאנחנו שוב בחוף".
דריהן. "מכבדות את החוקים במים ומפרידות על החוף" (SAILING ENERGY)
החיבור של דריהן עם הים היה טבעי מאחר ולאביה יש חוף ים שבבעלותו באילת. "התחלתי את הספורט לבד וכשהמאמן המועדון באילת ראה אותי, הוא הזמין אותי להצטרף לחוג. גיליתי שאני אוהבת לגלוש. אני דווקא כן זוכרת את המדליה האולימפית של שחר בבייג'ינג' 2008. אמנם פחות הבנתי בענף, אבל אני כן זוכרת את החגיגות וכולם 'השתגעו' משמחה. זה לא שמאותו רגע התחלתי לחלום גם על להשתתף באולימפיאדה, לא ידעתי מה זה. זה קרה שנתיים אחר כך, כשהתחלתי להתחרות בחו"ל. פתאום התחילו דיבורים על המשחקים האולימפיים והבנתי שגם אני רוצה להיות שם".
דריהן משתפת על תחילת העבודה בנבחרת: "זה התחיל אחרי ריו 2016, כשהבינו שהישראלים עושים הישגים פחות טובים ואלה שניצחו ועבדו בשיטת הנבחרות אמרו שצריך לעשות שינוי, משהו לא עובד. בהתחלה זה היה לי מוזר. היה לי מאמן אישי ועבדנו על דברים ספציפיים לבד. הוא טס איתי לתחרויות לבד. עכשיו ההתמקדות לא רק בי, אלא בכל הבנות. עם הזמן גיליתי שהדרך הזו יותר טובה. זה לא רק שיש מישהי שמשפרת אותך ומקדמת אותך, אלא גם חיי חברה".
באליפות אירופה סיימת מקום אחד אחרי קטי וכתוצאה מכך היא זו שייצגה את ישראל בתחרויות ביפן. את היית לצידה כיריבת אימון, איך גייסת את הכוחות לכך?
"אני לא רוצה שזה יישמע כאילו נשברתי מכך שהיא זו שהתחרתה ולא אני. קטי ואני די באותה הרמה ואם היא זכתה במדליה שם, זה אומר שגם אני יכולה. אני יודעת שאם לא הייתי נוסעת איתה ולא היינו כנבחרת, זה לא היה קורה. זה גם הפוך לגבי, אם קטי לא תיסע איתי – אני לא אתקדם. לא יהיה לי מי שישפר אותי. אני חושבת שהעבודה הזו ביחד ממש חשובה. אף אחת מאיתנו לא יכולה להתקדם בלי השנייה".
מאיה מוריס (20), הצלע השלישית בחבורה מאילת, כבר לא גרה בעיר הדרומית ביותר. "לפני ארבע שנים עברתי לגור באזור שדות ים בגלל העבודה של ההורים. הודות לגלישה, לא נזרקתי לסביבה חדשה לגמרי. הכרתי אנשים מהמועדון בשדות ים והמעבר היה חלק יותר, מה שגם הצטרפתי למועדון חזק. אני הגעתי לשייט בעקבות אחי. אין באילת כל כך מה לעשות, זה נכון. ראיתי מה הוא עושה, רציתי גם והצטרפתי".
מאיה מוריס. "לא רק דוחפות אחת את השנייה" (איגוד השייט)
שיטת הנבחרות גרמה לאיחוד מחדש בין חברות הילדות, מספרת מוריס. "אנחנו חיות ביחד עכשיו. אני יותר זמן איתן מאשר עם המשפחה שלי. השיטה הזו היא משהו מאוד חכם שהאיגוד עשה. הבנות כבר אמרו על השיפור שהשיטה תורמת. אני אוסיף שכל אחת טובה בתנאים מסוימים, למשל וביחד עם החיבור הזה כל אחת מתחזקת במה שהיה חסר לה. אנחנו הופכות להיות אחת מהנבחרות הכי חזקות בעולם. זה לא רק לדחוף אחת את השנייה, אלא ממש תמיכה".
קטי ונוי פתחו פער בנקודות עלייך ועל גלר. תצליחי להדביק אותו בחודשים שנותרו עד שתיקבע הנציגה?
"אני מאוד מאמינה בעצמי וחושבת שכן. הפער הזה הוא לא משהו שנסגר, לכל אחת יש סיכוי לצמצם את המצב שקיים. אני גם לא מאמינה בכך שעכשיו מדובר רק בקמפיין אולימפי אחד לטוקיו וזהו. אני צעירה עדיין. יש בענף ספורטאים שעברו גם ארבעה משחקים אולימפיים. פגשתי אמהות שהספיקו ללדת ולחזור. זה ענף שאפשר להמשיך אותו עד גיל מאוחר. מצד אחד, אני חיה בהווה. מצד שני, אני רואה את עצמי ממשיכה לכיוון פריז 2024. הבעיה כרגע היא שאנחנו לא יודעות אם סוג הגלשן שלנו ימשיך לעוד קמפיין כי יש רצון לשנות אותו".
נגה גלר בת ה-24 היא הוותיקה בחבורה. הספיקה לצבור גלים של ניסיון ואיתם הגיעו תובנות מהשנים בים. "להיות גולש שרק עולה מהבוגרים בלי תמיכה זה לא משהו פשוט וקשה להצליח. יש הבדל מאוד גדול ברמה ובטח שברמת המחויבות בין שלב הנוער לעלייה לבוגרים", היא מתארת את ההבדל עליו דנים רבות בישראל, "המקצועניות חייבת לעלות עם הגיל, ואני שמחה שבאיגוד הבינו שהרמה צריכה להיות כזו שלא תיפול מאף מתחרה שלנו בעולם. אני חייבת להוסיף לדברים של הבנות שבנבחרת יש גם אופק. זה לא רק ספורטאי אחד שמסביבו הכל מתנקז, אלא יש הזדמנות לעוד גולשים להצליח".
גלר, המתגוררת בכפר סבא, גילתה את הענף אחרי שכנועים עיקשים מצד חברותיה להצטרף לשיעור ניסיון בהרצליה. עם השנים הן עזבו והיא נשארה. את המדליה האולימפית של צוברי, שהייתה האחרונה בענף, היא זוכרת, אבל הרול-מודל שלה בשייט היא בכלל לי קורזיץ, אלופת העולם ארבע פעמים. "הייתי רואה אותה תמיד וחשבתי לעצמי "וואו, היא אלופת עולם". התאמנתי איתה ביחד כחלק מהתהליך ההחלמה והשיקום שלי. היה לי שבר מאמץ שמנע ממני חצי שנה להתחרות. לי מאוד אוהבת את הים ונהנית מהספורט. היא עזרה לי להבין כמה מזל יש לי שאני עושה את הספורט שאני אוהבת ואת זה שאני רודפת אחרי החלומות שלי".
קורזיץ וגלר (באדיבות איגוד השייט)
גם לך יש פער להשלים על קטי ונוי כדי להגשים את החלום הגדול
"לגמרי. החלק העיקרי של המבחנים עוד לפנינו והכל יכול לקרות. ראינו קמפיין שנסגרו על הנקודה וגם על השנייה האחרונה. נכון שאני גדולה יותר מהאחרות, ולכן אני מבינה כבר כמה זה קשה להיות ספורטאי בישראל. אני חייבת תודה ענקית לנותנת החסות שלי שתומכת בי. מה לעשות שהשייט הוא לא כדורגל. מצד שני, כמו שאמרתי, אני עושה את מה שאני אוהבת. אני היחידה משכבת הגיל שלי שנשארה, כולן פרשו. אני רואה בזה דווקא שאני לא ויתרתי כשכולם כן. הבחירה שלהן מובנת לי משום שהיה מאוד קשה להתחרות ולהחזיק מעמד בתקופה שלפני הנבחרות. לא יכולתי להרשות לעצמי אימונים ברמה של ספורטאית בוגרת מקצוענית. אני שמחה שצלחתי את המעבר הזה ושעכשיו יש לי את האמצעים להתחרות ברמה הגבוהה ביותר".
חוץ מאליפות העולם, מטרה נוספת קרובה של הנבחרת היא חיפוש ספונסר משותף. הבנות הקימו יחד עם לוקט קבוצה בשם Madam sailing team, וברשתות החברתיות הן מעלות סרטונים ועדכונים מהאימונים והתחרויות. "האיגוד והוועד האולימפי נותנים תמיכה, אבל אנחנו רוצות עוד מחנות אימונים בשנה וכמובן גם עוד ציוד כדי לשפר את תנאי הנבחרת", מסכמת ספיצ'קוב, "ספונסר יכול לעזור ליותר, עם כל ההשקעה והנכונות של האיגוד".
מה דעתך על הכתבה?