את ההליכות המתונות בכפר האולימפי בריו זוכרים גם במשלחת הישראלית עד היום. שגיא מוקי היה צריך להתמודד אז לפני חמש שנים עם פריצת דיסק, וכחלק מהמלחמה עם הכאב הוא היה צריך לתחזק את הגוף בכל יום. ההליכות האלה היו חלק מסדר היום שלו. אם היה מגיע בריא לחלוטין למזרן בברזיל, קרוב לוודאי שהיה לוקח את התחרות, במינימום מסיים עם מדליית ארד.
מוקי היה אז אחרי מדלית זהב באליפות אירופה במשקל עד 73 קילוגרם. היה נדמה שהשמיים הם הגבול מבחינתו. אבל המצב הרפואי הגביל והוא ראה מהצד את חבריו ירדן ג'רבי ואורי ששון נכנסים בשערי החבורה המצומצמת של הספורטאים שמחזיקים במדליה אולימפית. הוא לא זכה לכך.
אחרי האולימפיאדה הוחלט באיגוד הג'ודו להקפיץ אותו לקטגורית המשקל עד 81 קילוגרם. הכאבים בגב פחתו, פריצת הדיסק הלכה ונעלמה ומוקי נכנס לקמפיין האולימפי לטוקיו כשהוא גורף לא מעט מדליות בסבב הגרנד סלאם והגרנד פרי. השיא כמובן היה בדיוק לפני שנתיים באליפות העולם שנערכה בטוקיו. מוקי סיים בה כאלוף עם מדליית הזהב. לא היה אז פייבוריט ממנו לזכייה גם במדליה האולימפית הנכספת שנה לאחר מכן באותו אולם. אלא שאז נכנסה הקורונה לחיינו וכמו אצל רבים, גם אצל מוקי, היא שינתה סדרי עולם.
מאז שחזר להתחרות, היו גם תוצאות לא טובות. הפסדים בסיבובים מוקדמים, מה שהעמיד בסימן שאלה את השליטה שלו בענף. שלשום המריא מוקי לטוקיו עם מרבית חברי משלחת הג'ודו. על כושרו הנוכחי הוא ודאי יודע לספר יותר טוב מכולם כי תחרות גדולה אותה הוא לוקח, לא היתה כבר הרבה זמן. במשקל שלו יש כוח עולה בדמות הגיאורגי טאטו גריגאלשווילי ובמקום הראשון העולמי עדיין מקדים את מוקי הבלגי מתיאס קאסה.
מבין כל הפייבוריטים הישראלים הברורים למדליה, שגיא מוקי יימדד ראשון. כבר בשלישי הבא, ה-27 בחודש, יהיה היום שלו. זה יהיה יום הקרבות של המשקל אליו הוא כאמור טיפס אחרי ריו. הוא בן 29 בגיל הנכון ועם כל הניסיון כדי לזכות בדבר שעדיין אין לו, המדליה האולימפית. יתכן שפיזור הציפיות מהמשלחת הישראלית יעזור לו לשחרר לחץ. לא רק הוא במוקד.
אבל ברור שבג'ודו מצפים ממנו להיות על הפודיום ולסגור עם אורן סמדג'ה את אחד המעגלים הכי גדולים שיש בספורט האולימפי, אחרי שהמאמן גילה אותו בגיל 4 (!) בנתניה וליווה אותו לאורך כל הקריירה. ספורטאי כמו שגיא מוקי צריך לגמור קריירה עם מדליה אולימפית על הצוואר, אבל בג'ודו כמו בלא מעט ענפים אולימפיים, אתה יכול להרגיש הכי מוכן ואז תודח בגלל טעות של שבריר שנייה.
אריק זאבי סיפר כאן אתמול בריאיון איך הרגיש הכי מוכן לתחרות בקריירה שלו בלונדון 2012 ודווקא שם הפסיד תוך 43 שניות בקרב הראשון. יותר מהכל מוקי יצטרך לעבור את אותו מחסום פסיכולוגי של הקרב הראשון ואז אולי הדרך תהיה קצת פחות לחוצה.
מה דעתך על הכתבה?