הוריה של אנסטסיה גורבנקו כבר הספיקו לשוחח איתה הבוקר (שני) לאחר ההישג המרשים שהבטיח לה את המקום בגמר האולימפי ב-100 מטר גב. "לא בונים על שום תוצאות", הם אומרים בריאיון לוואלה! ספורט. "מבחינתנו היא תמיד אלופה. חשוב שתנוח. שתצבור כוחות. היא אמרה שהיא כרגע מרוצה מהתוצאות ומתרגשת ואנחנו כמובן מתרגשים יחד איתה".
כשגורבנקו היתה ילדה, חשבו כולם שתצטיין בהתעמלות אמנותית. אבל בגיל 7 היא החלה במקביל להתאמן במקביל גם בשחייה. "אנחנו גרים בקרית ים אז חשבנו ששחייה זה חשוב", אומר אבא שלה, ולדימיר, "היא ניסתה, ראינו שהעיניים שלה זוהרות, נדלקו, אז אמרנו טוב, נמשיך גם בשחייה". אחר כך הייתה הפסקה אבל בגיל 9 היא חזרה לשחייה ובסופו של דבר, אחרי כשנה, החלה להתמקד רק בבריכה במכבי קריית ביאליק, מה שהתפתח אצלה לקריירה: "האמת היא שראינו שהיא קצת גדולה יותר מהבנות האחרות שהיו איתה בהתעמלות וזה נתן אולי את האות שהגוף מכוון אותה יותר לכיוון השחייה, אבל היא זו שבחרה בסוף. בכלל, כל הדרך היא בחירה שלה".
ההורים, לריסה וולדימיר בני ה-48 עלו בשנת 2000 מאוקראינה, "אנסטסיה היא כבר מייד אין איזראל", אומר האבא. הוא איש מחשבים במפעל בנהריה. האמא מורה לחינוך מיוחד. לאנסטסיה יש אחות בכורה, בת 26, מורה למתמטיקה בתיכון רבין בקרית ים, ואחות צעירה בת 8, שחרוצה לא פחות. "היא הולכת לחמישה חוגים", מספרים ההורים, "מנגנת, מציירת וגם שוחה, ובעיקר נהנית מהחיים, אנחנו חושבים שזה הכי חשוב. זה חשוב לכל בן אדם וחשוב לנו לגדל ככה את הילדות". הלילה הם צפו יחד. "ישבנו ב-5:00 מול המסך, ברור שצעקנו ועודדנו, גם מרחוק, 'אל אל ישראל'", אומר ולדימיר.
ולדימיר, שהיה שחקן כדורמים ושחיין בעברו ועדיין שוחה במאסטר קריית ביאליק, טוען שההנאה ממה שעושים היא בכלל סוד להצלחה, גם של אנסטסיה. "רק ליהנות ממה שאתה עושה ועוד קצת גנים. לא הגעתי להישגים כאלה אבל כל המשפחה שלנו מאד אוהבת ספורט. אנחנו כולנו שוחים, אנחנו רוכבים על אופניים שטח, ואנסטסיה גם גולשת בים.
"ברור שאני גאה בה ומתרגשת בשבילה", מספרת האמא, לריסה, "היא הגיעה לתוצאה מיוחדת בזכות העבודה הקשה שלה. בזכות ההשקעה הרבה היא לאט לאט חותרת למטרה שלה. אנחנו מרוצים כבר מהתוצאה שהיא השיגה, אבל הכי חשוב שהיא באמת בן אדם מיוחד, בחורה עם לב זהב. ילדה מאושרת ומה עוד אמא צריכה. היא מאושרת אז אני מאושרת איתה. הכי חשוב שתמשיך ליהנות מכל רגע".
"קצת קשה שהיא שם ואנחנו פה, אבל בשנה האחרונה התרגלנו כבר עם כל נהלי הקורונה", הוסיפה לריסה וגילתה: "קנינו כרטיסים לטוקיו, תכנננו שהמשפחה תהיה שם ביחד, אבל הקורונה שיבשה הכל אז חזרנו לעידוד מרחוק. העיקר שהאירוע מתקיים כי לא ידענו עד הרגע האחרון אם תהיה אולימפיאדה. זה הכי חשוב ושמחנו כשהתבשרנו על זה כי להגיע לשם סתם ולחזור היה יכול להיות מתסכל. זה חלום של כל ספורטאי. ברור שמתכננים לה הפתעה כשהיא חוזרת על כל ההשקעה והכבוד שהיא מביאה לכולנו, אבל אי אפשר לגלות כי אז זו כבר לא תהיה הפתעה. אנחנו מאמינים בה, אוהבים אותה ושולחים לה חיבוקים ונשיקות ומאחלים שרק תמשיך לעשות מה שהיא עושה ואוהבת לעשות".
"היה לי חשוב לראות איך היא מתחילה את התחרות ב-100 פרפר", אומרת לודמילה זליצונוק, המאמנת שמלווה אותו מילדות. זליצונוק, שעלתה מסיביר ב-1990 אחרי שלמדה את המקצוע באודסה וגילתה את גורבנקו בקרית ביאליק בגיל קטן, הוסיפה: "אם היא שחתה בזמן הטוב ביותר אז הילדונת שלנו מוכנה להתחרות. הלחץ שעובר עליה שם – רק היא יודעת איך להתמודד אתו. שמחתי לראות שהיא שחתה בטוח. בכל דבר שהיא הולכת לעשות אני סומכת עליה".
זליצונוק המשיכה: "לפני 5-6 שנים אמא שלה עשתה סדר בחדר שלה ומצאה פתק ובו אנסטסיה כתבה שהחלום שלה הוא להגיע לאולימפיאדה. זה אומר הרבה. זהיתי אותה בבריכה הקטנה במועדון כשהייתה בגיל 8. מה שתפס אותי היה הרגליים שלה ובעיקר כף הרגל. החבטות שלה במים ואיך שהיא צפה יפה. הזמנתי אותה לשיפור סגנון כשפתחתי קבוצה. בדרך היא הייתה עם כמה מאמנים. אני לא מאלה שמדברים הרבה אז אנחנו לא מדברות יותר מדי. ברור לנו שהיא עושה כל מה שצריך"
"ברור שצפיתי", אומר לוואלה! שי שכנר, חבר הנהלת מכבי קרית ביאליק בשחייה שהוא גם סגן יו"ר איגוד השחיה בישראל, "אנסטסיה מאד מיוחד באישיותה עם הקסם המיוחד שלה. היא מאד בוגרת גם בפן האישי וגם בפן המקצועי. רואים את יכולת הניתוק שלה מהסביבה וההתמקדות במה שחשוב לה ביותר. אני לא חושב שיש כאלה שחיינים בגיל שלה שמסוגלים להגיע לרמה הפנומנלית הזו. אנחנו כמכבי קרית ביאליק מאד גאים שיש לנו כזו שחיינית שגדלה אצלנו במועדון וכבר הגיעה לגמר אולימפי, המעמד הגבוה ביותר אליו יכול לשאוף כל שחיין בעולם".
מה דעתך על הכתבה?