ארטיום דולגופיאט היה בעיקר עייף בלילה כשהגיע לכפר האולימפי. זו לא אולימפיאדה שיוצאים בה לחגוג בברים את ההישגים, כפי שהיה בריו. המארגנים דורשים לעזוב את החדר מקסימום 48 שעות אחרי תחרות ודולגופיאט כבר היה צריך לחשוב על אריזת המזוודה שלו לקראת הטיסה חזרה לארץ היום. "אני מאוד עייף", אמר. "זה היה יום מאוד מותח וקדמו לו ימים מאוד לא פשוטים שעברתי בכפר. התחרות שלי הייתה בשבת שעברה, ממש למחרת טקס הפתיחה, ואחריה הייתי צריך להישאר כאן שמונה ימים עד הגמר. אז בהתחלה היה נחמד וביום-יומיים הראשונים הרגשתי כיף ומשוחרר אחרי שעשיתי גמר, אבל אחרי זה כשאלכס שטילוב גם עזב והתחלתי לחשוב על התחרות שמצפה לי, זה כבר לא היה כיף. ואז הגעתי לסוף השבוע והתחרות חיכתה לי ביום ראשון ואמרתי לעצמי: 'חבל שאין עוד כמה ימים. למה התחרות מגיעה כל כך מוקדם'".
דולגופיאט הוא אחד שלא מדבר הרבה ובטח לא מרים את הקול. כשהוא מדבר, אתה מרגיש שאתה שומע ריאיון עם ליאו מסי. אותו גוון קול, מילים שנחתכות מהר, הווליום חלש. רק המבטא והשפה שונים. האמת, יש אפילו קצת דמיון במראה אם יש לכם דמיון מפותח. במיקס זון אתמול צעקו לו כל העיתונאים יחד: "ארטיום, רק תדבר חזק".
גם הבוקר עוד דיבר דולגופיאט על כך שעשה תרגיל לא נקי ולא הכי טוב, כזה שגרם לו להרבה דפיקות לב בהמתנה לארבעה שעלו לתרגיל הקרקע שלהם אחריו. הוא לא היה יכול להיות רגוע שיש לו מדליית זהב. אבל לשמחתו גם האחרים לא היו מספיק חדים. "באמצע התרגיל, בפס השלישי, חשבתי שזהו, הלך הכל. לא הייתי מרוצה", סיפר אמש. "אבל אז לקחתי את עצמי בידיים באמצע התרגיל ואמרתי: 'ארטיום, די. אם אתה מסיים את התרגיל טוב, אתה תהיה בשלישייה'".
מה מרגיש בן אדם שבזכותו מושמע המנון באולימפיאדה?
"שמעתי כבר המנון באליפויות שעשיתי, אבל לא שמעתי באולימפיאדה. זה כמובן מאוד מרגש. ב-2019 באליפות העולם לא הצלחתי להשמיע את ההמנון. היתה חסרה לי עשירית אחת. אבל פה עשיתי את זה. רציתי לבכות על הפודיום, אבל לא יכולתי כי הייתי בסערת רגשות. בכיתי בפנים".
מה היה יותר קשה, להמתין לתרגיל שלך כשאתה הרביעי או להמתין לתרגילים של האחרים עד שידעת שיש מדליה?
"אם הייתי עושה תרגיל טוב כמו במוקדמות, הייתי פחות לחוץ. אבל לא עשיתי את התרגיל הכי טוב שלי ולכן הייתי מאוד לחוץ אחרי התרגיל שלי וישבתי לא רגוע".
באיזה שלה הבנת שזה זהב?
"כשהקזחי שהיה האחרון עשה טעות בפס השני, הבנתי שאני עם מדליית זהב. כבר באותו רגע ידעתי שזה שלי".
מה התחרות הבאה?
"יש כנראה אליפות עולם באוקטובר ואני אטוס לשם. צריך לחשוב על תרגילים חדשים וכמובן השאיפה הגדולה היא לשחזר את המדליה בפריז 2024. זה מעתה החלום הבא, מדליה אולימפית שנייה".
אלכס שטילוב בטח מאושר בשבילך.
"אנחנו כמו שני אחים. הוא האח הגדול ואני הקטן. אלכס ליווה אותי כל הקריירה בישראל. אני שמח שהייתי דווקא לצידו. הוא נתן לי פוש קדימה".
אם הבאת לישראל זהב בהתעמלות שהוא אחד מענפי הליבה של האולימפיאדה, אפשר לעשות את זה גם בשחייה ובאתלטיקה?
"בטח שכן. אני משוכנע שאפשר להביא לישראל מדליות בעוד ענפים שטרם לקחו בהם מדליות וגם בשחייה ובאתלטיקה. אני מאחל לכולם הצלחה גדולה. זו הרגשה נהדרת לזכות במדליה".
אתה מבין שאתה מספר אחת בעולם על הקרקע?
"אני אף פעם לא מרגיש שאני הכי טוב בעולם וגם היום לא. תמיד, כשחזרתי מאליפויות שונות, לא אמרתי לרגע שאני הכי טוב. ככה אני, צנוע. וגם היום זה לא ישתנה. בהתעמלות אתה צריך פשוט לצאת לתרגיל, לעשות הכי טוב, לקבל ציון גבוה וזהו. לא לחשוב על שום דבר אחר".
איך תתמודד עם כל תשומת הלב שתקבל בארץ?
"אני באמת לא יודע. לא יודע איך עושים את זה. נחזור לארץ ונראה".
מה דעתך על הכתבה?