נועדה לגדולה: הסודות שמאחורי מדליית הזהב של לינוי אשרם

אלופה אולימפית מישראל בהתעמלות אמנותית. למה אפשר להמשיל את זה? חשבו על תסריט שבו ישראל מנצחת את ברזיל בגמר גביע העולם בכדורגל. כמעט בלתי אפשרי לקחת מדליית זהב ליוצאי ברית המועצות בענף הזה, מה שהופך את ההישג של לינוי אשרם היום בטוקיו לאחד ההישגים הגדולים ביותר בתולדות הספורט הישראלי, אם לא לגדול מכולם.

אבל לינוי אשרם נבנתה לרגע הזה, שקרה הערב באריאקה ג'ימנאסטיקס ארנה בדרום טוקיו. במקום בו המתעמל הישראלי ארטיום דולגופיאט לקח ביום ראשון שעבר מדליית זהב בתרגיל הקרקע, לקחה אשרם מדליית זהב בקרב רב שהיא התחרות הכוללת. בהתעמלות אמנותית בניגוד להתעמלות מכשירים מחלקים מדליה אחת בסיכום ארבעה תרגילים. אין כאן מדליה על כל מכשיר, כך שההישג הופך להיות גדול יותר.

"לינוי על הפודיום מ-2017. היא נבנתה בשביל הרגע הזה", סיפרה הערב כאן בטוקיו המאמנת שלה איילת זוסמן. "ידענו שהיא מסוגלת לזכות במדליה. זה לא היה חלום לזכות בזהב, כי אי אפשר לחלום על זה. לא חשבנו על זה. החדרתי לה לראש דבר אחד: 'תעשי מה שאת צריכה לעשות'. השארתי את לינוי כל הזמן מפוקסת. היא אוהבת לדעת אחרי כל תרגיל היכן היא ממוקמת, אבל הפעם לא סיפרתי לה. רק אמרתי לה שהיא למעלה ושהכול בסדר".

הפתיחה ביום המוקדמות אתמול לא סימנה את מה שעומד לבוא. אשרם איבדה את החישוק בתרגיל הראשון, קיבלה ציון נמוך ונכנסה למקום מאוד מלחיץ בתחרות. זוסמן מספרת על הרגעים שעברו עליהן בחדר ההלבשה: "לינוי הייתה מאוד מבולבלת. היא לא זכרה מה שקרה על המשטח. בהתחלה כעסתי. אמרתי לה: 'לינוי רק תיכנסי לגמר. תתאפסי על עצמך'. אני הייתי מאוד קשוחה ולינוי היתה קצת מבוהלת. ואז אלה סמופאלוב, המאמנת של ניקול זליקמן עם כל הניסיון שלה, נכנסה לתמונה. אני ביקשתי ממנה לדבר קצת עם לינוי וזזתי הצידה. לינוי מאוד אוהבת את אלה ומאוד מעריכה אותה. בשבילי אלה היא המאמנת הכי טובה בעולם. השארתי את שתיהן חמש דקות יחד ואז ראיתי לינוי אחרת. לינוי עם ניצוץ בעיניים. אלה הדליקה אותה ועזרה לי לשחרר אותה".

יש ביניכן קשר נהדר. את ולינוי עם אלה וניקול: "בהחלט קשר מצוין. שהתחזק בתקופת הקורונה. הקורונה קירבה בין כולנו".

את מעכלת שאת מאמנת של אלופה אולימפית? "לא".

את זוכרת איך התחלתן יחד? "בכל יום אני זוכרת איך הכול התחיל. אנחנו רואים סרטונים של תחילת הדרך יחד. לינוי היא מלכת העולם בשבילי. גם אני נלחצתי קצת ממה שקרה בתרגיל הראשון. אמרתי לעצמי שאולי גם אני הלחצתי אותה יותר מדי. שאולי גם אני לא לקחתי בחשבון שאולימפיאדה זו תחרות שדורשת רמת ריכוז אחרת. אבל היא פנומנלית. בדרגת קושי כמו שלה לייצר תרגילים כאלה, זה מדהים".

מה מייחד את לינוי? עבודה, כישרון או יצר התחרות? "הכול יחד, אבל הכי הרבה יצר התחרות. לינוי אוהבת להופיע. היא אוהבת להתחרות. תמיד לפני תחרות אני מדליקה אותה. אני אומרת לה: 'לינוי, איך המדליה האולימפית נראית?'. היא הראתה לי את המדליה בגוגל, בחרה במדליה מזהב. זה עושה לה את זה. זה מדליק אותה".

יש ספורטאים שמעדיפים לנתק את עצמם מהעולם לפני תחרות. איך זה עם לינוי? "בימים הראשונים שהגענו ליפן, עוד לפני הכניסה לכפר האולימפי, לינוי לא הצליחה להירדם. אמרתי לה שהיא יותר מדי עם הפלאפון. אבל לינוי פשוט התרגשה. היא אכלה היטב אבל רזתה כל יום ממתח ועצבים. היא שומרת על משקל התחרות כבר שלושה חודשים אבל איך שהגענו ליפן המשקל צנח וחששתי שהיא לא תוכל להתחרות כי לא יהיה לה כוח. היא שיתפה אותי שהיא לחוצה כי אנשים כותבים לה ואתם כותבים עליה ואני ביקשתי שתיתן לי את הנייד. בסוף היא כן צריכה את האהבה והחיזוקים. מהמשפחה, מהחבר שהוא בחור מהמם. היא צריכה את זה".

ואיך היא קמה היום לתחרות?

"היום לא הייתי צריכה להגיד לה כמעט דבר בבוקר. ציידתי אותה עם כמה משפטים. ראיתי איך היא קמה בבוקר. גרנו באותה הדירה כאן בטוקיו וראיתי איך היא שרה בבוקר. איך היא רוקדת. היתה לה אנרגיה מאוד טובה וזה נתן לי ביטחון להאמין שהיא עושה את זה".