"גם היום, שבועיים אחרי המדליה אני עדיין חושב שאיזשהו גורם מעולמות אחרים, דאג שאת ההישג נעשה בקבוצתי", נאנח משה פונטי וניכר עליו שהראש שלו עדיין בניפון בודוקאן בטוקיו. "בתחרויות האישיות עשינו את המקסימום. כל אחד עשה את המקסימום. אבל בתחרות הקבוצתית זה היה משהו".
המקסימום לא הספיק.
"שמע, פתחנו מדהים. הרי שירה ראשוני וברוך שמאילוב לא סומנו ככאלה שצריכים להביא מדליה ואז אתה פותח את היומיים הראשונים עם קרבות שלהם על מדליה ואתה אומר: 'וואו, איזו פתיחה יש לי. מה יהיה הלאה'. אתה זוכר מה היה בריו בפתיחה? כולם הפסידו בקרבות ראשונים עד המדליה של ירדן ג'רבי. שירה ראשוני, גילי כהן, גולן פולק. זה היה מטורף, אבל ההמשך היה מעולה".
אם הייתי אומר לך לפני הטיסה לטוקיו שכך תפתח את שבוע הג'ודו, היית קונה את זה בשתי ידיים?
"ברור. נסענו לשם בידיעה שהימים הטובים יותר יגיעו בהמשך התחרות".
הייתם קרובים למדלית ארד כבר ביומיים הראשונים, אבל אז מגיע היום השלישי עם טוהר בוטבול.
"נכון. טוהר עלה לקרב בו הפסיד ואני הייתי משוכנע שהוא ינצח כי טוהר ג'ודוקא מצוין, אבל הוא לא תקף מספיק".
עברו שלושה ימים קשים בלי מדליה אישית ואז מגיע היום של שגיא מוקי הפייבוריט ואין אפילו בית ניחומים. מה הרגשת?
"הרגשתי רע מאוד. ברור. הרגשתי שלא הולך לנו. יום אחרי יום לא הולך. במקום להתחיל עם שתי מדליות של שירה וברוך, אני מוצא את עצמי אחרי ארבעה ימים בלי שום מדליה. אחרי יום הקרבות של שגיא, התחושה היתה ממש רעה אבל לא יכולתי להראות את זה. הייתי צריך להישאר חזק ולא להראות שקשה לי. ציפינו משגיא להרבה יותר וזה לא קרה".
שגיא הוא אולי הספורטאי הבכיר של ישראל שנפגע מדחיית האולימפיאדה יותר מכולם?
"בוודאי. גם שגיא וגם פיטר. שניהם היו בשיאם לפני שנה. שגיא היה אלוף עולם ב-2019. במאסטרס אחרי זה הוא היה מטורף. קרה משהו בשנה הזו. זה לא תירוץ, כן. אבל זו האמת".
פונטי לוקח אוויר. שבועיים עברו מאז חזר מטוקיו והוא נע בין האכזבה העמוקה על כך שאין מדליה אישית לבין האושר העצום שהוא מרגיש על המדליה הקבוצתית. יושב ראש איגוד הג'ודו לא מחפש לטייח ולא לטאטא. הוא יודע יותר טוב מכולם שהיה יכול להיות יותר טוב.
איפה היתה נקודת השבירה הגדולה אצלך בשבוע הקרבות?
"בקטע עם פיטר. כי ראיתי את הקרב. ידעתי שהוא מנצח אותו. פיטר שלט בקרב ורק היה חסר גרוש ללירה כדי שהוא יפיל אותו. זה מה שהרגשתי. ואז פיטר נפל והייתי שבור אחרי הקרב הזה".
חזרת לכפר האולימפי ומה אמרת לעצמך?
"חזרתי לחדר ואמרתי לעצמי שאני רק רוצה שאורי ששון יבוא ביום שישי למחרת ויעשה קרב טוב נגד טדי רינר. שרק ינסה לנצח אותו ושייראה טוב. שלא יירדו עליו. ואורי נתן קרב מצוין. הוא לא ניצח, אבל הוא נתן קרב אדיר. אני לא יודע מה אורי יעשה בהמשך, למרות שאני משער, אבל הוא יצא מהתחרות הזו בצורה מכובדת".
אז נגמרים הקרבות האישיים ואתה נכנס לשישי בערב. למחרת מחכה התחרות הקבוצתית. באיזה מצב רוח היית?
"רע מאוד. הייתי מאוד מבואס אחרי הימים שעברו. הגענו לכפר אחרי שבוע קשה מאוד וכולם שבורים, אבל אז ראיתי את אורן ושני בגדולתם. אפשר לדבר עליהם, להגיד על אורן דברים, אבל אורן ושני העמידו את כל הנבחרת על הרגליים. אמרו לחבר'ה: 'אנחנו עושים את זה מחר'. הם האמינו מכל הלב והחדירו בספורטאים את האמונה. הם ירדו למטה וצעקו: 'אנחנו עושים את זה'. זו היתה התעלות ואני לא יודע מהיכן הם הביאו את הכוחות האלה. לא ראיתי דברים כאלה מעולם".
בסוף התחרות הקבוצתית היתה יותר גדולה מכל הפסד אישי. אני חושב שהמדליה הזו יותר חשובה מהשתיים שהבאתם מריו.
"אני לא מייפה את הדברים. אנחנו באנו להתחרות באישי. ידענו שיש לנו את הקבוצתי ביום האחרון, אבל כולנו היינו ממוקדים באישי. נכון שיש אליפות עולם ואליפות אירופה לקבוצות, אבל לא חשבנו יותר מדי על הקבוצתי באולימפיאדה. ואז הגענו ליום האחרון והבאנו את המדליה בקבוצתי. בסוף התברר שהתחרות הקבוצתית הזו יותר מעניינת מהאישי. שאנשים כאן בארץ ישבו לראות את הקרבות בשבת והתרגשו עד דמעות. אני אומר לך שיש לנו ספורטאים אדירים".
אז אתה נותן הרבה קרדיט לאורן סמדג'ה ולשני הרשקו בקאמבק הזה שהוביל לזכייה במדליה?
"בוודאי. אני הייתי מאמן. אני יודע מה זה ואני אומר לך שאני לא יודע אם הייתי יכול להתנהג כמוהם ביום שישי בלילה ובשבת בבוקר לפני הקרבות. והם היו יחד. זה מה שיפה בקבוצתי. לא ראיתי אותם כל השנים כמו ביום שישי בלילה. עברנו שבוע כל כך קשה באישי ואני לא יודע אם הייתי יכול לעשות מה שהם עשו. זה היה איחוד של שני ווינרים שבאו לנצח קודם את איטליה עם גילי שריר שניצחה פעמיים מדליסטית אולימפית. איטליה הייתה משוכנעת שהיא מנצחת אותנו ואז עברנו להתחרות מול צרפת והובלנו 1:3. טוהר בוטבול היה קרוב להעלות אותנו לשלב הבא עם ניצחון על צרפת שלקחה בסוף את הזהב, אבל הפסדנו. ואז עברנו לברזיל וניצחנו נבחרת מאוד מוכשרת. רצינו מאוד להצליח. רצינו להראות כמה הספורטאים טובים ומצויינים. נכון שיש סיבות בגללן לא הצלחנו באישי ואני אתקן את זה לקראת פריז".
מה הסיבות?
"לא אוכל לפרט לפני שאדבר עליהן עם הספורטאים, אבל את המסקנות שלי אני הסקתי והדברים ייראו אחרת".
מה היה כשחזרתם לארץ?
"אי אפשר היה לצאת מהטרמינל כאן בארץ. זה היה משוגע. זה היה אפילו יותר חזק מאשר בריו. מה שהקבוצתי עשה שינה את כל המחשבה של הילדים ושל ההורים. אני כל כך מודה וגאה על הילדים בכל הארץ שתמכו והחזיקו לנו אצבעות. משפחות שלמות קמו בחמש בבוקר לראות את הקרבות. זה מרגש אותי. בחיים לא קיבלתי כל כך הרבה תגובות. אנשים באים אלי ואומרים לי: 'אתה פונטי'. לוחצים יד. זה מרגש".
גילי כהן לא קיבלה שם את המדליה וחזרה עצובה מאוד.
"זה יושב לי על הלב. תאמין לי. ליבי יוצא אליה".
מה קרה שם בדיוק?
"אי אפשר לתת מדליה לספורטאי שלא נרשם בטופס. עכשיו, כיוון שאפשר לרשום רק שתי ספורטאיות בכל משקל, היה צריך לרשום בעד 57 קילו את תמנע נלסון לוי ועוד אחת. גילי אמרה אחרי הקרב השני שלה שהבלגית עשתה לה בריח שהיד נפצעה לה. אמרו לה שהיא פצועה וגם היא אמרה את זה. והיא החליטה שהיא לא משתתפת ולא נרשמת".
זאת אומרת שאם גילי כהן היתה נרשמת, שירה ראשוני היתה חוזרת מאוכזבת בלי המדליה?
"נכון. גם אצל הצרפתים היו שני ג'ודאים שלא קיבלו את מדלית הזהב בקבוצתי. גבר ואישה".
ואז ביקשו ממך שם בניפון בודוקאן לשכנע את המארגנים להביא מדליה גם לגילי.
"שני בא אלי ואמר לי: 'פונטי, אתה חייב ללכת. פונטי, אתה חייב להביא לה מדליה'. אמרתי לו: 'שני, איך אתה רוצה שאני אכנס עכשיו למריוס ויזר בלאונג' ואבקש ממנו עוד מדליה?'. אתה חושב שלא הלכתי בסוף? הלכתי. הם כולם עם חליפות ועניבות ואני נכנס לחדר האח"מים בשביל גילי. האחראי על התחרות בא ואומר לי שאי אפשר. זו אולימפיאדה. זו לא אליפות אירופה או אליפות עולם שאפשר לשנות דברים כי האיגוד העולמי קובע. אבל פה זו אולימפיאדה. גילי נפגעה מאוד, אבל אי אפשר היה לתת לה מדליה. מה אני יכול לעשות? חזרתי עם הזנב בין הרגליים בצער גדול".
מה הסברת לה?
"דע לך שאפילו פעם אחת לא נכנסתי לחדר של הבנות בתחרות בטוקיו, אבל נכנסתי לחדר של גילי למחרת בבוקר כדי לדבר איתה. היא היתה מדוכאת ואמרתי לה שאני מרגיש חרא עם זה שהיא לא עם כולם. ביקשתי שהיא תקום ותהיה עם כולם. אמרתי לה שגם אם היא לא קיבלה את המדליה ולא תקבל את המענק מהוועד האולימפי, אני אדאג לתת לה את המענק מהאיגוד. הבטחתי לה שהיא לא תקופח".
היא לא נרגעה עד עכשיו?
"כשהגענו לשדה בארץ היא ביקשה ממני לא לצאת עם כולם, אלא לצאת לאימא שלה שחיכתה לה. שחררתי אותה בכאב. תאמין לי. היא נפגעה מאוד ואני מבין אותה. זה קשה להרגיש אאוטסיידרית, אבל אנחנו לא אשמים".
בפעמים הבאות צריך לשנות את זה.
"ברור. בוודאי. ואני כבר שלחתי להם מכתב על זה. כתבתי גם על זה שלא יכול להיות שספורטאי יעלה בהגרלה לקרב שובר שוויון כמו שגילי שריר עלתה ומיד בתחרות הבאה מול מדינה אחרת הוא שוב יעלה בגורל. גילי עשתה ארבעה קרבות במקום שניים. ההגרלה בפעם השנייה לא יכולה להיות זו שיצאה בפעם הראשונה. אבל זה היה התקנון. אמרו לי לדבר עם מריוס על זה. צריך לטפל בזה".
עם יד על הלב, אתה שמח בחלקך על המדליה הקבוצתית או מקנא באיגוד ההתעמלות שחזר עם שתי מדליות מזהב?
"נשבע לך, אתה לא מבין כמה אני שמח בשביל איגוד ההתעמלות ובשביל לינוי וארטיום. אם יש קנאה היא קנאה מתוך פרגון ולא מצרות עין. אני מבטיח לך שגם לנו תהיה ספורטאית כמו לינוי אשרם שתהיה פייבוריטית לזהב בפריז 2024. גם אנחנו נביא לאולימפיאדה הבאה ספורטאית ברמה של לינוי אשרם. אני מאמין בזה".
מה לגביך ברמה האישית? אתה תתמודד על ראשות הוועד האולימפי אחרי יגאל כרמי?
"מתי אמרתי שאני אתמודד על ראשות הוועד האולימפי? אף פעם לא הצהרתי את זה. אנשים רוצים לייצר קרב ביני לבין הוועד האולימפי. זה לא יקרה".
אתה יכול להתחייב שאתה לא רץ מול יעל ארד?
"אני לא מתחייב על כלום. אולי מחר יבואו אנשים שונים וירצו שאני ארוץ לתפקיד? אני רוצה להראות את הדברים שאני עושה גם בשביל אחרים. אני פתוח לכל רעיון, אבל זה לא שמחר בבוקר אני רץ לתפקיד הזה. אני כרגע מתמקד רק באיגוד הג'ודו".
הגב הגדול של איגוד הג'ודו היה שרת התרבות והספורט מירי רגב ועכשיו אין לכם אותה.
"האמן לי שהאיגוד הזה חזק מאוד ואם מישהו ירצה להוריד לי תקציב, אני אדע להילחם על זה".
אם יחלקו את עוגת התקציב אחרת בשנת 2022, מה תעשה?
|"אני לא אומר שלא צריך להביא יותר למי שהביא הישגים. אמרתי את זה בעבר ואני אומר את זה כעת. איגוד ההתעמלות צריך לקבל תקציב יותר גבוה בזכות ההישגים שלו בטוקיו. הוא הוכיח את עצמו. אין מה לדבר בכלל. תנו לו תקציבים כדי שיביא ארבע מדליות בפריז. מצד שני אתה לא יכול לבטל ענפים אחרים. נגיד, הטקוואנדו. הוא צריך לקבל יותר כדי שלא תהיה רק ספורטאית אחת שתגיע לאולימפיאדה. שהם ישלחו שלושה".
אמרו בציניות שאתה חושש מהמדליה שלהם כי הטאקוונדו דומה לג'ודו ושהם ימשכו ממך ילדים.
"גם אמרו שאנשים באו לניפון בודוקאן כדי לראות שאני גמור ולעשות לי וידוא הריגה. אני מרגיש כל הכבוד לאבישג סמברג ולאיגוד הטאקוונדו. הלוואי שיהיו מעכשיו עוד הרבה בני נוער שיילכו לשם".
אם לא היתה מדליה קבוצתית אצלכם, הייתם חוזרים מפורקים מטוקיו.
"לא חזרתי בידיים ריקות. הוכחנו שהג'ודו חזק מאוד. היינו על הפודיום עם צרפת, יפן וגרמניה. אתה מבין מה זה? אתה היית שם. ראית את הרמה הגבוהה. לי גם היה חשוב לשבור את המסורת שצריך לעבור 12 שנה ממדליה למדליה בג'ודו. זה הרי מה שקרה בין 1992, 2004, 2016. והנה עכשיו בטוקיו 2020 הבאנו את המדליה הקבוצתית. שברנו את הנאחס הזה של מדליה אחת כל 12 שנה. הוכחנו לכולם שאנחנו לא חוזרים עם ידיים ריקות".
בהנחה שאתה נשאר באיגוד הג'ודו ויעל ארד ראש הוועד האולימפי. איך אתם יכולים להסתדר יחד כשאתם לא מדברים?
"שמונה שנים התכוננתי לאולימפיאדות. מי עזר לי? רק מנהל הספורט. לא היה לי בכלל קשר לוועד האולימפי".
אז אתה יכול להצליח בלי הוועד האולימפי?
"הצלחתי. מה אתה חושב שהיה בין לונדון לריו? מה היה בין ריו לטוקיו? אתה יודע שבאים אלי ללמוד מהרבה איגודים? הם יושבים אצלי ומדברים איתי ורוצים שאני אייעץ להם. אני לא רוצה להתגאות בזה, אבל האמן לי שאחד הענפים החשובים ישב אצלי כדי ללמוד איך עושים מדליה אולימפית".
אורי ששון יתחרה ב-2024?
"הוא תלוי באורי ששון. אורי חכם מאוד שמבין את המגבלות שלו. כשהוא ירצה להחליט, הוא יחליט".
אם הוא פורש, יש לנו מישהו שיחליף אותו במשקל הפתוח?
"יש לנו. אנחנו צריכים לפתח אותו, אבל יש".
אבל חוד החנית עדיין יהיו שגיא מוקי ופיטר פלצ'יק שיצטרכו להביא מדליה.
"תמיד אשאף למדליה. עכשיו אתן דגש חזק לקבוצתי. ניצור נבחרת חזקה יותר. יש לנו את מתן קוקולייב במשקל עד 60 קילוגרם שכבר הוכיח את עצמו. יש הרבה חבר'ה טובים".
במשקלים של טוהר בוטבול ושגיא מוקי יש לנו מועמדים לפרוץ קדימה?
"יש. חד משמעית יש. בפריז יהיו לנו גם 12 ספורטאים. שישה גברים ושש נשים. אני רוצה שוב נבחרת חזקה".
מה דעתך על הכתבה?