שבוע לטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים בטוקיו והמשלחות מרחבי העולם כבר מתחילות לנחות בבירת יפן. אלכס גלעדי, חבר הוועד האולימפי הבינלאומי וסגן יושב ראש ועדת התיאום של המשחקים האולימפיים, סוגר היום (שישי) בדיוק חודש בטוקיו. אם יש מישהו שרואה מקרוב את ההכנות ביפן, זה הוא.
אלכס, איך הדברים נראים משם? עבורנו כאן זו עדיין תעלומה.
"הספורטאים נוהרים לטוקיו. השופטים כולם בדרך לטוקיו. עד עכשיו כל האמצעים הדי מורכבים וקשים שממשלת יפן הטילה בספרי ההוראות שלה, עובדים. העובדה היא שעד כה נמצאו רק שלושה נדבקים מתוך עשרת אלפים שהגיעו. בטוקיו יש מדיניות חירום. המסעדות נסגרות בשעה 20:00. אסור להגיש משקאות חריפים. התנועה דלה מאוד ברחובות וזה כמובן משפיע. זו לא תהיה בשום פנים ואופן אולימפיאדה תוססת, צבעונית ורעשנית כמו שאנחנו רגילים. אבל אם היית שואל אותנו לפני שלושה חודשים מה אנחנו מעדיפים: ביטול האולימפיאדה או שהמצב יהיה כפי שהוא עכשיו וניתן לספורטאים את הזכות להתייצב על המסלול ולזנק, היינו בוחרים באפשרות הזו הגם שהיא קשה".
אז יותר מתמיד, האולימפיאדה היא בשביל הספורטאים. למען הזכות שלהם להתחרות ולשחק.
"תמיד אנחנו חושבים על הספורטאים. האולימפיאדה היא בשבילם. אנחנו מוכנים להרבה מאוד פשרות ועשינו הרבה פשרות בשביל שהם יוכלו להתחרות".
מה קורה בטוקיו מהרגע שספורטאי או איש תקשורת נוחת שם?
"כולם צריכים להיכנס להליך של בדיקות בשדה התעופה. ההמתנה בשדה היא לא פשוטה. בתחילת השבוע נשבר שיא ההמתנה של קבוצה שהגיעה מהולנד והמתינה בשדה 11 שעות. היום כבר המצב השתפר והתהליך בשדה לוקח שעתיים וחצי. כל מי שמגיע לכאן צריך למלא טפסים אינספור וצריך לעשות שתי בדיקות בארץ המוצא לפני ההמראה".
מה קורה מהרגע שנכנסים לטוקיו?
"יש בידוד אבל לא מלא. מותר למי שמגיע לצאת למקומות שהוא ציין בתכנית הפעולות שלו. המתקנים הרשמיים בהם ייערכו התחרויות אמורים להיות נגישים. בתום שבועיים אתה כבר כמו אזרח יפני ויכול ללכת לכל מקום".
והתנועה?
"בשבועיים הראשונים אסור להשתמש בתחבורה ציבורית. רק במערך ההיסעים שלהם".
ובדיקות שם?
"צריך לעשות בדיקות יומיות. אנשי המדיה צריכים לעשות בדיקות ולהמשיך לדווח באפליקציה. אני נבדק כל בוקר. אני מקבל מבחנה וצריך להשאיר רוק ואחרי זה להביא למשרד למישהו שלוקח לבדיקה".
אלכס, בוא נדבר על הספורט עצמו. יש בכלל צפי להישגיות או שעצם קיום האולימפיאדה מספיק לוועד האולימפי?
"האולימפיאדה תהיה מוצלחת מבחינה ספורטיבית כי הספורטאים באים לנצח. המופעים שלהם יהיו הטובים ביותר שהם יכולים לעשות והזכייה במדליה יותר חשובה מכל שיא. המטרה היא להיות ראשון ולכן המאמצים שלהם למדליה לא יהיו שונים מכל אולימפיאדה בעבר".
אתם מסמנים בוועד האולימפי את הכוכבים הבאים?
"את זה אנחנו משאירים לתקשורת. יש גם כאלה שאנחנו עוד לא יכולים לדעת שהם יהיו כוכבים אחרי האולימפיאדה".
איך אתה רואה את סיכויי המשלחת הישראלית?
"אני בצרות. אני צריך לבחור להעניק שלוש מדליות והיום ראיתי שיכולות גם להיות עשר מדליות. אם הכוכבים בשמיים יסתדרו, יהיו הרבה יותר מדליות ואני צריך להחליט על מה אני מהמר. בסידני ברגע האחרון בשנייה האחרונה קלגנוב לקח מדליה והייתי רשום להעניק אותה. גם בבייג'ינג ברגע האחרון שחר צוברי לקח מדליה. בוא נקווה שבטוקיו המצב יהיה טוב ואני אחמיץ הענקת מדליה. שיהיו כמה שיותר מדליות".
אין כבר את הענקת המדליות המסורתית.
"חבר הוועד האולימפי שמעניק את המדליות הגם שהוא מחוסן, יקרב בסך הכל את המגש שעליו מונחת המדליה והספורטאי בעצמו ייקח את המדליה וישים אותה על צווארו".
זאת אומרת שאתה רוצה לקרב כמה שיותר מגשים לספורטאים.
"הלוואי שייתנו לי חמגש. שכל הזמן יהיו מדליות לספורטאים שלנו".
אתה בקשר רציף עם המשלחת הישראלית. מה הם אומרים לך?
"אני בקשר עם מנכ"ל הוועד האולימפי גילי לוסטיג שהגיע כבר לכאן וסיפר לי שהוא בכפר האולימפי. אני לא יכול לשתף במה שהם מבקשים ממני".
מה עם היפנים? הם התרגלו כבר לנהירה הזרה הזו אליהם?
"אף אחד עוד לא אומר שכיף לו. כולנו מקווים שמצב הרוח שלהם ישתנה, כשהם ייראו שהספורטאים באו להתחרות ולא להדביק אותם בקורונה".
בטח מאוד חשוב לכם לא להיתקל ביציאות של ספורטאים מחוץ לכפר האולימפי.
"אנחנו כל הזמן מקפידים ומזהירים. אנחנו מקווים שהספורטאים יהיו אחראים כדי לעמוד בכל האיסורים. זה האירוע הכי מוגבל שהיה על כדור הארץ. ודאי שאירוע הספורט הכי צמוד והכי מוגבל".
זה שיפן קיבלה את האירוע הזה, זה יתרון או שהיית רוצה מדינה יותר מקלה?
"אני לא יודע כמה מדינות היו מוכנות לקחת את הסיכון הזה וכל דוגמא שנותנים לתחרויות לא רלוונטית. מדברים על הבועה בדיסנילנד. זה פסיק של פסיק לעומת האולימפיאדה. פה יש 30 אלף אנשי מדיה. למעלה מ-10 אלף ספורטאים. 40 אלף שופטים ועוד אלפים של אנשי ניהול והנהלה. כל אירוע אחר הוא אפס פסיק אפס לעומת ארגון המשחקים האולימפיים. אני מקווה שהיפנים בסוף ייהנו מזה שדווקא הם קיבלו את האירוע הענק הזה אצלם".
אז תמונת הביניים שלך משדרת אופטימיות זהירה שהכל יעבור בשלום?
"כולי תקווה. תקווה זו המילה הנכונה. אני לא אופטימי ולא פסימי. אני ריאלי ומקווה שהכל יהיה מוצלח בסוף".
מה דעתך על הכתבה?