גולשי ספורט1 בוחרים: מי הספורטאי הכי ישראלי?

|

ארד עשתה סיפתח אולימפי, ברקוביץ' פה גדול ואבוקסיס כוחני. רק תבחרו

הכי ישראלי, מה זה בכלל אומר? יש מצליחנים, יש נכשלים סדרתיים. יש ברי מזל וכאלה מרי גורל. אחדים שמו אותנו על המפה, אחרים הפילו אותנו ממנה. בהתחלה הצלחנו לצמצם את רשימת המועמדים ל-30 שמות. אז שייפנו קצת, השחזנו בקצוות והגענו לטופ 10 ספורטאים שמסמלים במובן מסוים את תמצית הישראליות, לפחות עבורנו. 

היו גם כאלו שהיו על הסף. טל ברודי כמעט נכנס, גם אלכס שטילוב, זאהי ארמלי, אבי נמני ושחר צוברי היו קרובים מאוד. שחר פאר, ערן לוי, דייויד בלאט, אלי אוחנה ואפילו חנה קנייזייבה-מיננקו נופו רק מחוסר ברירה. אחרי המון התלבטויות במערכת ספורט1 נשארה עשיריה, אתם רק צריכים להחליט מי הישראלי ביותר לדעתכם ולהצביע בסקר. הבחירה תוכרז בשקלול קולות הגולשים, חברי המערכת ופרשני ספורט1.  

אז מי הספורטאי הכי ישראלי?

מיקי ברקוביץ’

בלורית, גובה ואצבע אחת מונפת בידיעה שהכדור יצלול פנימה. הכדורסלן שעזר להצעיד את הנבחרת לגמר אליפות אירופה ואת מכבי תל אביב לפסגת היבשת ועשה זאת באמונה מלאה שאין עוד מלבדו. בטוח בעצמו כמו ישראל אחרי הניצחון הגדול של 1967, רק בלי הסטירה של מלחמת יום הכיפורים. 

פרצו את הסכר (צילום ארכיון)

יעל ארד

המדליסטית הראשונה שלנו קמה מפציעה להישג שיא שהוציא אותנו מ-40 שנה במדבר האולימפי. אחרי הקריירה על המזרן, פנתה לביזנס – רעב ישראלי קלאסי לניצול הזדמנויות.   

יוסי אבוקסיס 

כמו סימאונה, רק פחות טקטי. דוקרני כמו צבר, רק פחות מתקתק. לא בוחל בתרגילים כדי לנצח. אהוב או שנוא, שחרו או לבן – אף פעם לא באמצע. מזגזג בין זהויות, כוחני כשצריך ואף פעם לא נמחק מהמפה.

כוחני ומזגזג, מה יותר מאפיין אותנו? (דני מרון)

אלכס אברבוך 

עליה לצורך עליה. האיש שנשאר קצת זר בעיני כולם גם כשסגר עבור כולנו מעגל עם האיצטדיון במינכן ב-2002. כן, אפילו עם דגל הלאום עליו. מצד שני, הוכיח את ישראליותו עם פאשלות ברגעים הגדולים בסידני ואתונה. 

וואליד בדיר 

מהטבח בכפר קאסם עד למדי הנבחרת הלאומית. מעמדת החלוץ, דרך הקישור האחורי עד תפקיד הבלם. מפתח תקוה, דרך חיפה ועד הצד האדום של תל אביב. תמצית הקונפליקט הפנימי של ערבי בישראל מתגלמת בכדורגלן אחד. 

אנדי רם 

חיוך מרוח על הפנים, דברת בלתי פוסקת ותארים במסלול מקביל לחלק הנוצץ של ענף עולמי יוקרתי. תוסיפו לזה שותפו נדירה עם יוני ארליך, נקודת באנקר במפגשי דייויס ויכולת להתראיין על כל תחום ותקבלו ישראלי טיפוסי שרוקד על כל החתונות. כל אחד רוצה להיות זמר? גם זה יגיע. 

קשה להתעלם ממנו, גם אם מנסים. כמו ישראל (עדי אבישי)

אסתר רוט-שחמורוב 

צמחה בעידן של אימונים בתנאים עלובים, חוותה טראומה במינכן 1972 וחזרה כדי לעלות מול כל העולם לגמר האולימפי ב-100 משוכות. הספורטאית הגדולה באמת הראשונה שלנו ודוגמא מופתית לכושר ההתאוששות הלאומי. 

אייל ברקוביץ’ 

בין הפה לרגל מחבר קו מתח שסובל מדי פעם מקצרים וניתוקים, אבל המפעיל כשרוני ויודע את זה. תמיד במלחמות עם כולם, אפילו עם בני הבית. לא מפחד לצאת בהצהרות, גם כשלא עומד מאחוריהן דבר. נכון או לא נכון? דבר בבטחון. 

גל פרידמן 

האלוף האולימפי הראשון והיחיד שלנו עד כה. מוסר עבודה מגובה באגו, כשרון מצופה בכושר גופני נדיר. ישיר, יעיל ומתוכלס. הישראלי היחיד שטיפס לראש הפודיום וגילה שזוכרים בעיקר את זו שזינקה לשם על חשבונו.

אריק זאבי 

הלוחם שכולנו אוהבים לאהוב. נאבק בקרבות התשה, שורד פציעות, מצדיק את התחבושת משל היה אריק שרון, יודע להשתלט וגם חוטף לפעמים בראש. מפיל ונופל, חוגג ובוכה, יודע לדבר ותמיד נראה מבויש. אחד משלנו. 

אריק זאבי, תמיד נלחם (gettyimages)

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי