בכל ספטמבר ובכל פתיחת אולימפיאדה אני חש את אותה צביטה כואבת בלב, כפי שחשתי באותו יום נורא בספטמבר 1972, כשהסתבר לי שבין 11 הספורטאים שנרצחו בפעולת הטרור של ארגון "ספטמבר השחור" במינכן היה מאמן נבחרת האתלטיקה של ישראל עמיצור שפירא הי"ד, שהיה בעבר המאמן והמורה שלי לחיים.
לא במקרה בחרתי בעמיצור כמורה שלי לחיים. הוא היה בעיניי ההתגלמות של "אל הספורט". כל הטוב שבו התמקד והתמסר לספורט, בעיקר לאתלטיקה, גילוי כשרונות, טיפוח, עידוד, אימונים אישיים, התמסרות טוטאלית למקצוע ולספורטאים שאותם טיפח. הדרך שבה הצליח לשכנע אותי כנער שאהב רק כדורגל וכדורסל לעבור לאתלטיקה, להתמסר לענף ולרוץ במקום לבעוט בכדור ולזרוק לסל הייתה מדהימה. הכל באהבה וברכות. את האימונים הקשים והאפורים הוא ידע להפוך למרתקים ומעניינים. ללא ויתורים, ללא הנחות, עם הרבה נחישות, תוך הקפדה על כל פרט, בלי קיצורי דרך.
כשעמיצור החליט שאני חייב לשפר ולעבוד על הזינוק בריצות הקצרות, נאלצתי לעבוד על זה שעתיים מפרכות, זינוק אחר זינוק תחת עיניו הבוחנות. בסיום האימון, כשהייתי מותש, הוא היה מביט בי במבט המלטף עם עיניו הכחולות והבוהקות, ואומר לי בחיוך: "היום הרווחת את לחמך, עשית התקדמות חשובה". ואחרי זה, כדי "לחזק את הרגליים" כפי שהוא קרא לזה, הוא שלח אותי לרוץ חמש פעמים על יציע העץ של מגרש "המכביה" מלמטה למעלה ובחזרה – מאמץ שאמנם מחזק רגליים, אבל כמעט שולף את הלב מהמקום.
עמיצור שפירא ז"ל (אסף קוטין, מעריב)
השעות שלי עם עמיצור שפירא היו מעטות יחסית לעומת השעות שהיו לו עם אסתר שחמורוב או מרים סידרנסקי, למשל, שבוודאי היו מוסיפות ותורמות למעט שנאמר כאן על האיש הנפלא הזה, על הנכס הגדול ביותר שהיה לענף האתלטיקה. אדם שיותר מכל אחד אחר גילה, טיפח והעמיד אתלטים בספורט הישראלי.
עוד בטרם הגיע הלפיד האולימפי לאיצטדיון המארקנה בריו, שם ייערך טקס הפתיחה, ישראל כבר זכתה במדליית זהב של כבוד. המדליה הזו מוענקת לישראל על תרומת החברות הישראליות שאחראיות על בטחון ושלום המשתתפים במשחקים האולימפיים – מבצע לא פשוט בכלל שעלותו כ-2,5 מיליארד דולרים.
אבטחה כבדה בריו, חלק בניהול ישראלי (gettyimages)
ISDS היא חברת הדגל הישראלית שזכתה במכרז הגדול הזה, וגם את אבטחת הספיישל אולימפיקס (המשחקים לאנשים בעלי מוגבלויות) שתתקיים בריו בדצמבר, בזכות הניסיון והמוניטין שרכשה באבטחת משחקי ברצלונה ב- 1992 ואירועים גדולים אחרים בעולם. במסגרת המכרז, צירפה ISDS חברות ישראליות נוספות שמתמחות בתחומי המודיעין והאבטחה בטכנולוגיות המתקדמות ביותר בעולם, כמו חברת "קלע" בבעלות ראש המוסד לשעבר שבתאי שביט, השר לשעבר אפי איתם וראש המטה לבטחון לאומי לשעבר יעקב עמידרור.
החברה מתמחה במודיעין טכנולוגי, יודעת לעקוב אחר רשתות חברתיות, לאתר איומים והתארגנויות ובעיקר יכולה לחדור לרשתות סגורות שמצויות בשרות גורמי טרור וארגוני פשע.
ISDS נעזרת גם בחברה הישראלית "Safe in a Box", חברה שמפעילה רשתות צילום בפרישה מהירה לזמן קצר באיזור מסוים, שתספק תמונת מצב למרכז הבקרה והשליטה לכל אירוע ואיצטדיון, בלי להשקיע במערכות קבועות ויקרות. חלקה של ISDS באבטחת האולימפיאדה הוא גם בהקמת ואימון הימ"מ הברזילאי – כוח גדול מאוד של אלפי לוחמים שמצויד באמצעים טכנולוגיים מתקדמים שאומן בידי מומחים ישראלים ללוחמה בטרור כדי להתייצב מול כל איום.
הכפר האולימפי. מתי נהיה טובים כל כך גם בספורט? (gettyimages)
חברה ישראלית נוספת שתורמת את חלקה לאבטחה האולימפית היא "ארגוס", שמתמחה בהפעלת מצלמות מתוחכמות שמסוגלות לאתר תנועות חשודות באיזורים מאובטחים, להתריע על פיגוע צפוי ולזהות צורך להזנקת כוחות. גם "קיילור" היא חברה ישראלית, ששותפה לאבטחה ומתמחה בהפעלת המערכות החדשניות ביותר בעולם לסריקה ושיקוף של מזוודות ותיקים – בבידוק הבטחוני בשדות התעופה ובכניסה לכל מתקני הספורט. בנוסף, החברה הישראלית "אל-פאר" סיפקה לאבטחת המשחקים האולימפיים מאות ק"מ של גדרות אלקטרוניות עם מערכות חיישנים ומצלמות להגנה היקפית של מתקנים, איצטדיונים, הכפר האולימפי וכו'.
העובדה שחברות ישראליות מנצחות על המלאכה המשמעותית הזו גורמת לכל חובב ספורט לומר: הלוואי שגם בספורט היינו מוצלחים כל כך כמו בתחכום ובהפעלת יכולות ואמצעים לאבטחה של אירוע בקנה מידה כזה.
מה דעתך על הכתבה?