גיא מצקין שם את ענף הקשתות על הרדאר הספורטיבי של הישראלי הממוצע. הוא אומנם לא זכה במדליה אולימפית, אך המאבק שלו מול הוועד האולימפי הישראלי, במטרה להגיע למשחקי לונדון 2012 מילאו את דפי העיתונים – ובעיקר את הרשת – בימים שלפני אירוע הספורט הגדול בעולם. ביום שני (13/6) הוא יתחרה בתחרות הקריטריון האחרונה, בידיעה שהפעם הכל תלוי בו.
"אין חשיפה בענף שלי", אומר מצקין. "בארבע השנים האחרונות, למזלי או אולי שמחתי, זה השתנה. בעיקר בגלל מה שקרה ב-2012. עיתונאים קצת יותר מכירים. קצת כתבות פה ושם. לאט לאט אני מקווה שזה ייכנס, אבל ברור לי שזה לעולם לא יהיה במיינסטרים".
"החשיפה עלתה בשנים האחרונות, וסרטים כמו 'משחקי הרעב' ו-'אמיצה' הפכו את הענף לפופולרי. סוף סוף אנשים מתחילים להבין כמה זה מגניב כי זה מצטלם טוב. בארה"ב ידעו למנף את זה ברמה מטורפת. בארץ הייתה התעניינות מצד בני נוער, אפשר היה למנף את זה יותר טוב, אבל האיגוד מוגבל משאבים. גם הגעתי לקשתות אחרי שנחשפתי לזה בהישרדות."
"זה ענף שקצת קשה להבין אם אתה לא חלק ממנו. מה קורה שם, מה צריך לעשות בשביל להצליח. לנו אין כוכבים גדולים כמו רוג'ר פדרר או רפאל נדאל. בגלל שיטת הנוקאאוט, שיוצרת עניין גדול בתחרות עצמה, כולם יכולים לנצח את כולם ולא תמיד הקשת הכי טוב מנצח. אבל זה טוב מאוד למי שמדורג נמוך".
ג'ניפר לורנס חותמת למעריצים. "החשיפה עלתה בשנים האחרונות" (gettyimages)
אחרי מה שקרה אמרת ב-2012 שאתה תשקול מחדש את הקריירה שלך. מה גרם לך לצאת לקמפיין נוסף?
"הייתי מאוד מאוד 'שבוז' וזו דרך עדינה להגדיר את המצב שהייתי בו אחרי לונדון. הייתי במקום מאוד אפל. קצת קשה להסביר מה עובר לספורטאי בראש שהבטיח העפלה למשחקים האולימפיים ואז אומרים לו שאסור לו לנסוע. במיוחד בענף כמו שלי, שביום נתון אפשר לנצח. אנשים בעולם הסתכלו עלי המומים, חשבו שאני צוחק עליהם".
"בסופו של דבר אדם נמדד ביכולת שלו לצאת ממקומות רעים ולא רק איך הוא מתמודד עם הצלחה. אם אני אגיע לריו, אני כמובן אשמח וזאת גם המטרה. מצד שני, אם לא אגיע, זה יהיה בפרופורציות אחרות. זה לא שבשנייה זה נחטף ממני. פרישה? לא! חס וחלילה! אחד היתרונות שבאמת גדולים בענף שלי הוא שאני אפילו לא בגיל המיטבי של קשתים. השיא מגיע אחרי גיל 30. אם אצליח לשלב את הקשתות עם החיים שלי ועם העבודה, יהיה לי סיכוי אפילו גדול יותר להצליח".
בגלל מה שקרה ב-2012 לעומת המשחקים בלונדון הפעם אין הגבלה במספר הכרטיסים הצעירים. זה משהו שאתה זוקף לטובתך?
"אני מרגיש שעשיתי משהו קודם כל בכך שביטלו את הקריטריונים בהרבה מאוד ענפים. גם לי יש את הקריטריון החדש: אם זה ענף שאף פעם לא היה בו ייצוג אז אין קריטריון ישראלי. לא היה נציג בקשתות ומה שעשיתי ב-2012 שווה אולימפיאדה. אני שמח שהבינו שהיה משהו שם לא בסדר. מספיק שאם בן אדם אחד הרוויח מהסיפור הזה".
מצקין עם המאמן אליסטר וויטינגהם. " אחד הטובים בעולם" (Dobravko Buden)
אתה גר בסקוטלנד בימים אלה. למה דווקא המדינה הזו?
"סקוטלנד היה איזשהו הימור. קודם כל, רציתי לעשות תואר שני בפסיכולוגיית ספורט ולצערי אי אפשר ללמוד את זה בארץ. הקשתות באי הבריטי היא מאוד מסורתית פה, ברמה עממית זה מאוד מאוד חזק כאן, מושרש מגיל צעיר".
"באוניברסיטה (אדינברו. ס.א) המאמן הוא אליסטר וויטינגהם, אחד הטובים בעולם. אני יכול להגיד חד משמעית שאם הוא לא היה שם לא הייתי מתקרב בשנה האחרונה לקריטריון אולימפי. קשתות זה אחד הענפים המוצלחים של האוניברסיטה. פה אני לא הקשת הכי טוב, אפילו לא בתוך במועדון. זה דוחף אותך קדימה, ונותן יתרון עצום".
מה אתה חושב על היחס של התקשורת לספורטאים אולימפיים?
"כשלמדתי פסיכולוגיה כללית בתואר ראשון יש קורס פסיכולוגיה חברתית וזה מאוד עניין אותי ההשפעות של החברה על הספורטאים. זה תמיד מעניין לקרוא ולהסתכל, גם בעולם, אבל דווקא בארץ אצלנו נגיד מאוד מאוד מאוד כאב לי על שני אנשים: שחר פאר ואריק זאבי. כששחר מאוד מאוד הצליחה, הפרגון היה מאוד גדול וכשפחות הולך לה, בתקופה האחרונה, אז אתה קורא טוקבקים והם מאוד מזוויעים. אריק, עם כל הכבוד העצום שהוא הביא לארץ ולמדינה, כתבו עליו תגובות אחרי מה שקרה לו בלונדון שהעלו לי דמעות בעיניים. זה מאוד לא מכובד".
"דונאלד דאק הוא ההשראה שלי" (Dobravko Buden)
"אני קצת מקנא בכדורגלנים כי יש להם מעקב קבוע, וכשהם מגיעים לאירוע גדול הם יודעים להתמודד עם הלחץ התקשורתי. את מאור טיורי מישהו הכיר? אני הכרתי אותה בבאקו. פתאום יהיו כתבים שיתייחסו אליה בריו. פתאום שידור חי, פתאום עיתונאים ומצלמות על הפרצוף וזה קצת עושה נזק. עבור הספורטאים אולימפיים זה כמו להאיץ מ-0 ל-100 קמ"ש ברגע אחד".
בוא נדבר על הנשים בענף
"אחד הדברים הכי יפים בקשתות, וזה מאוד נדיר בספורט, זה שבחורות יכולות להיות באותה רמה כמו גברים. נשים יכולות להביס כל גבר בענף שלנו בכל יום. שיא העולם עד מזמן ל-70 מטר היה גבוה יותר אצל הנשים יותר מאשר אצל הגברים. יש שוויון מוחלט מבחינת החשיפה שהנשים זוכות לו וגם מבחינת הפרסים. זה אחד הענפים הראשונים שהיה בו את השוויון הזה בנושא הפרסים הכספיים בין נשים לגברים. הגמרים של הנשים זה מיד אחרי הגברים, באותו יום אותו מקום אותה שעה. אין הפרדה".
בווטאסאפ שלך יש תמונה של רובין הוד עם הקשת, הוא הדמות האהובה עליך?
"(צוחק) לא, לא. רובין הוד זה התחיל בכלל כבדיחה ואני לא יודע למה. אני מאוד חובב סרטי דיסני. אני גדלתי על דיסני ושאני רוצה לחוות פרץ נוסטלגיה אני יושב לראות סרט שלהם. רובין הוד לא ההשראה שלי, אלא דונאלד דאק. יש לי אהבה מהילדות אליו, וגם יש לי בובה קטנה שלו על אשפת החיצים".
מה דעתך על הכתבה?