"סעיד מולאי ושגיא מוקי, ג'ודאים מאיראן וישראל היו אמורים ליצור תמונה שתציין היסטוריה: איראן וישראל מתחרות זו נגד זו על ומוצגות על אותו הפודיום באליפות העולם בג'ודו בטוקיו. במשך שנים, על ספורטאים איראנים נאסר להתחרות נגד ספורטאים ישראלים. מפציעות מפוקפקות עד לאי עלייה לקרבות, הספורטאים האיראנים לאורך כל הדרך צוו לרמוס את החלומות שלהם", נכתב בכתבה אותה פרסם האיגוד כאשר השינוי: לראשונה מאז ההודעה בחודש מאי שעל הספורטאים האיראנים להתחרות מול ספורטאים של כל מדינה – שמה של ישראל כן נכתב במפורש.
איגוד הג'ודו העולמי כמובן הזכיר בכתבה שלו את ההסכם שנחתם ב-9 למאי ומכנה אותו "היסטורי". על פי הכתוב, הסכם זה אמור היה להיות הראשון בהיסטוריית הספורט המודרני בו הספורט ינצח את הפוליטיקה. באתר האיגוד אף הזכירו כי איראן הסכימה לחוזה וחתמה עליו. יותר מכך, נכתב, סעיד מולאי הגיע לאליפות העולם כדי להגן על תוארו – אלוף העולם במשקל של עד 81 ק"ג.
"ביום רביעי 28 באוגוסט באליפות העולם, לאחר שמולאי עבר בקלילות את סיבובי המוקדמות, היה נראה לחלוטין שהוא הולך על האפשרות לשמור על התואר היוקרתי לעוד שנה", נכתב באתר, "אבל בספורט כמו בספורט שום דבר לא כתוב, ומולאי הפסיד לבלגי מתיאס קסה אחרי קרב מותח וארוך, שכלל גם ניקוד זהב. מהצד השני של ההגרלה, לישראלי שגיא מוקי היה יום מושלם. בסוף התחרות, מולאי הפסיד את מדליית הארד שלו וסיים במקום החמישי בזמן שמוקי זכה בתואר העולמי. אין מה לומר, יום נורמלי במשרד".
סעיד מולאי (Kiyoshi Ota/Getty Images)
אולם עבור המשקיפים, תוצאת הגמר לא הייתה מה שהם ציפו לה. "הדרמה האמיתית של הסיפור התחוללה מאחורי הקלעים של האולם ביפן. זה הסיפור של איך מולאי נלחם על חייו, תוך כדי לחץ משלטונות המדינה שלו. כמו שנכתב, שני הג'ודאים, גם הישראלי וגם האיראני, עברו את מסיבוב לסיבוב על ידי איפון נגד יריביהם. כל זה, ככל הנראה, היה גורם לכך ששניהם היו נפגשים בגמר האליפות. בשעה 15:30, שעון יפן, מולאן מתכונן לקרב הבא שלו מול מתחרה רוסי. כמה דקות לפני הכניסה למזרן, המאמן האיראני מקבל טלפון מהמדינה שלו. בצד השני של הקו, היה שר הספורט של איראן, דאבאר זאני, שנתן לו הוראה להסיר את מולאי מהמשך התחרות כדי למנוע מפגש בין איראן לישראל. הדרישה הפכה לאיום כפול לא רק נגד מולאי, אלא גם נגד משפחתו".
העדים אשר שהו מאחורי הקלעים מספרים כי פניו של מולאי התמלאו דמעות. באתר העולמי אף ישנה תמונה של המאמן משוחח עם שר הספורט האיראני. לפי המשך הסיפור, משלחות אחרות שמו לב לזעקתו של מולאי לעזרה ובכך הובילו אותו ישירות אל חברי איגוד הג'ודו הבינלאומי. העוזרת האישית של אחד מחברי האיגוד סיפרה לאחר מכן: "הייתי עם מולאי יום שלם. ליוויתי אותו לכל מקום. ראיתי בעיניים שלו את הפחד והאימה. ראיתי את הדאגות שהתפשטו על פניו ומעבר לשליטתו. זו עדות נוראית לכך. אי אפשר היה לעזור לו".
מולאי ביקש לפגוש את נשיא איגוד הג'ודו העולמי, מריוס ויזר, שנענה מיד לבקשתו. אחרי ששמע את שקרה, ויזר נתן למולאי את תמיכתו המלאה. "ויזר הסביר למולאי שהוא צריך לעשות את ההחלטה הכי חשובה בחייו. לציית ולשוב למדינה שלו או לסכן את הכל ולהילחם על החופש והכבוד שלו. ערכי הג'ודו שלו הראו לו את הדרך. הוא עשה את הבחירה שלו ומיהר חזרה אל המזרן. למרות שבתקשורת כתבו שמולאי יפרוש לאחר פציעה בראשו, האירני חזר להתחרות גם בחצי הגמר נגד מתיאס קאסה הבלגי, בתקווה להעפיל לגמר. עבור השלטונות באיראן, מולאי כבר הלך רחוק מדי (עלה ללא מאמנו. ס.א). הוא קבל כמה שיחות ביום כדי להלחיץ אותו, אבל כבר לא הייתה דרך חזרה והוא ידע שהוא לא יכול לחזור הביתה. לפני חצי הגמר, קיבל המאמן של מולאי שיחת טלפון נוספת מהוועד האולימפי של איראן והתבקש לשים אותו על ספיקר, כך שגם מולאי ישמע את השיחה".
לג'ודוקא נאמר את שכבר פורסם: כוחות השלטון האיראני הגיעו לבית הוריו. כמו כן, חבריו של מולאי שלחו לו הודעות שאנשים הגיעו לביתו וביקשו מאבא שלו שיאמרו למולאי לציית לחוק או שהוא יהיה בבעיות. "הרגשות והפחד מהשלטונות באותו הרגע שמו את מולאי תחת לחץ עצום. כשהוא מלווה לכל מקום על ידי איגוד הג'ודו העולמי והמארגנים המקומיים של התחרות שומרים על הציוד שלו כולל על דרכונו, עלה מולאי לחצי הגמר שלו. הוא עלה למזרן בידיעה שכאשר התחרות תסתיים, הוא לא יוכל להשלים את שלב העזיבה הרגיל", נכתב באתר וסופר כי מולאי התראיין בלעדית לאיגוד העולמי והצהיר: "אני יכולתי להיות אלוף העולם. התאמנתי כל כך קשה ועשיתי הרבה ויתורים. היום נלחמתי נגד ספורטאים שהם אלוף אולימפי ומדליסט ארד אולימפי וניצחתי אותם. חלמתי לזכות בתואר היום. אבל זאת לא הייתה אשמתי: לא יכולתי להשלים את הזכייה כי בגלל החוק במדינה שלי ובגלל שפחדתי מההשלכות של כך על המשפחה שלי ועלי".
סעיד מולאי ברגע של נחת (MLADEN ANTONOV/AFP/Getty Images)
מולאי סיפר שהוועד האולימפי ומשרד הספורט האיראני אמרו לו לא להתחרות, והוא היה צריך לציית לחוק. "אני לוחם. אני רוצה להתחרות איפה שאני יכול. אני חי במדינה בה יש חוק שלא מותיר לי לעשות זאת. אין לנו בחירה, כל האתלטים חייבים לציית לו. כל מה שעשיתי היום היה בשביל החיים שלי, לחיים חדשים". מולאי הודה לויזר על העזרה וכך על כך שיסייע לו להגיע למשחקים האולימפיים בטוקיו 2020 בקיץ הבא. "החלום שלי להיות אלוף אולימפי יכול להתגשם. אני צריך עזרה. גם אם השלטונות במדינה שלי אמרו לי שאני יכול לחזור לאיראן ולא יעשו לי בעיות, אני מפחד. אני מפחד ממה שעלול לקרות למשפחה שלי ולי".
לדבריו, ויזר נתן לו את מילתו כי יוכל להמשיך ולהתחרות. "אני ספורטאי, לא פוליטיקאי ולא מישהו שמעורב בפוליטיקה. אני רוצה לציית לאמנה האולימפית. הייתי אבוד ומפוחד".
לפי האתר העולמי, מולאי לא יכול לשוב לאיראן ונמצא באי ודאות במדינה אחרת אליה הוגלה (לפי הדיווחים מדובר בגרמניה), לגבי עתידו ועתיד משפחתו. "כל מה שהוא רצה הוא להיות ג'ודוקא ולהפוך לאלוף, לייצג את המדינה שלו ולתת לה את הפנים הטובות ביותר. מולאי אולי הפסיד באליפות העולם בטוקיו, אבל הוא ניצח בקרב של חייו על יאי איפון. מולאי כרגע תחת סיכון ואיגוד הג'ודו הבינלאומי מצפה למצוא את הפיתרון הטוב ביותר שיאפשר לאלוף להתחרות במה שהוא עושה טוב מכולם: להתחרות לא משנה מה ובלי שום אפליות. הקרב על החיים שלו רק התחיל. הוא לא יהיה לבד. משפחת הג'ודו כולה עומדת לצידו".
סעיד מולאי עם המדליה בבאקו 2017 (GLYN KIRK/AFP/Getty Images)
ויזר חתם את הכתבה בכך שאמר שהאיגוד העולמי מעולם לא העדיף מדינה מסוימת והם כאן כדי להגן על הספורט ועל ערכי הספורט תוך חתירה לחברות, אחדות ושלום בעולם. "האמנה האולימפית היא ערך עליון בספורט ואנחנו כאן כדי להגן עליה," אמר בסיום.
מילאי עצמו, חשוב מאוד לציין, לא נתן לסערה לעשות את שלה ואפילו בירך את שגיא מוקי באמצעות האינסטגרם על הזכייה בזהב. אגב, היום השיב ויזר בטוויטר על שאלות גולשים והשיב לשאלה האם התאחדות הג'ודו של אלג'יר תיענש אחרי שג'ודוקא אלג'יראי לא עלה מול טוהר בוטבול (73 ק"ג) בסיבוב השלישי. ויזר השיב כי הדבר יובא לוועידה שתבדוק את הדברים.
View this post on Instagram
"I could have been world champion today." #ISupportMollaei
A post shared by International Judo Federation (@judogallery) on
מה דעתך על הכתבה?