"דמות אבהית, דיבר בגובה העיניים": הספורטאים נפרדים מגיל מעיין

מנהלת האקדמיה למצוינות במכון וינגייט, גיל מעיין ז"ל, הובא היום (שני) למנוחות אחרי שנכנע למחלת הסרטן. מעיין, שהיה בן 50 במותו, דיבר בפתיחות על ההתמודדות עם המחלה והתראיין בתקשורת על המאבק, התקווה והעתיד מתוך רצון לתת כוח והשראה לאחרים.

תלמידותיו ותלמידיו של מעיין שהפכו לספורטאים מקצועניים ספדו לו בעקבות פטירתו בטרם עת.

השחיינית האולימפית אנסטסיה גורבנקו: "גיל היה בן אדם מדהים עם לב זהב, בתור מנהל האקדמיה הוא היה דמות אבהית להרבה מאוד ספורטאים ואני הייתי אחת מהם. הוא תמיד דאג ועזר לי בכל מה שהייתי צריכה והיה עושה הרבה מעבר למה שהתפקיד שלו דרש. מרוב שהוא היה כזה אכפתי, לא הרגיש שהוא המנהל ונמצא מעל הספורטאים. הוא תמיד דיבר איתנו בגובה העיניים וידע מה להגיד. קשה לי מאוד לדבר עליו בלשון עבר, מוזר מאוד לעכל את המתרחש ואני עדיין לא מאמינה שזה קרה. רק לפני כמה שבועות דיברנו והכל הרגיש רגיל. אתגעגע המון. יהי זכרו ברוך".

הג'ודאית האולימפית רז הרשקו: "גיל יצר באקדמיה תחושה תמידית של בית. הוא נתן השראה לכל מי שאני מכירה, תמיד היה אומר שלום ושואל מה קורה, תמיד מתעניין – אבל באמת ולא סתם כדי לסמן וי. הוא לעולם לא נתן לי להרגיש שאין לי חלק פה או שאני בוגרת וסייימתי את חלקי. הבית הוא שלי, לתמיד".

אורן סמדג'ה, מאמן נבחרת ישראל בג'ודו, ואבא לבן שלמד באקדמיה תחת גיל מעיין: "גם הבן שלי למד אצלו וגם החניכים של הנבחרות. ההיכרות שלי עם גיל בשנים האחרונות חשפה אותי לאדם עם הרבה מאוד רצון לטפח ולקדם את הספורטאים שמגיעים לאקדמיה. גיל העניק לבן שלי את תעודת הסיום, והיה ביניהם חיבור מצוין ויחסים טובים מאוד. גיל היה בן אדם מדהים, שאכפת לו, מקצוען אמיתי ומנהיג שהוא מגנט – ועצוב לכולנו. עצוב מאוד. כמובן שנקיים היום שיחה עם הספורטאים כדי להתמודד עם האירוע".

כדורגלנית נבחרת ישראל מריה אלמצרי: "גיל היה בן אדם מדהים באמת. אני זוכרת את השנה הראשונה שלי באקדמיה מתוך ארבע השנים, את כמות השיחות על בעיות משמעת שהיו לי איתו. פעם אחת הוא לא התעצבן או צעק עליי. הוא פשוט פנה אליי כמו אבא בכל פעם מחדש, וניסה ללמד אותי איפה הטעויות כדי שלא אחזור עליהן.

"גיל תמך בי לאורך כל הדרך. עשה בשבילי הכל כדי שאצא ספורטאית מקצוענית בצורה הכי טובה, ובן אדם טוב, שלא נדבר על כמה שהוא עזר לאמא שלי. הוא לימד אותי המון על החיים. כשסיימתי את האקדמיה, לפני חצי שנה בערך, חזרתי אליו להודיע שחתמתי בקבוצה בצרפת. אני זוכרת את החיבוק והחיוך שלו. כמה הוא היה גאה בי. בדיוק כמו אבא. גיל היה אבא, איש חינוך, מאמן. הוא תמיד נתן את כל כולו בכל דבר שעשה. איש עם נתינה מדהימה מכל ליבו. איש מדהים שזכיתי להכיר ולעבור איתו את הדרך הזו. אחת החשובות בחיים שלי. תנוח על משכבך בשלום".

אייל רביץ, שחקן כדורעף בנבחרת ישראל, הלומד במכללה בארצות הברית על מלגת ספורט: "גיל היה איש שהראה לנו באקדמיה מה זה אומר להילחם כל יום ולהוציא את המיטב והמירב מעצמך. הוא היה דואג לכל אחד כאילו הוא הילד שלו. עד יומו האחרון גיל עזר לי ולהמון ספורטאים צעירים להגשים את החלום שלנו. לא נשכח אותו".

ליאן שוורץ, שחקנית כדורעף שלומדת במכללה בארצות הברית בזכות מלגת ספורט: "הייתי תחת גיל באקדמיה בווינגייט. אני כואבת, עצובה ומשתתפת בצער המשפחה. המילים האלה בוודאי כבר רצות ומקבלות משמעות די ניטרלית, אבל כשהייתי בווינגייט איבדתי את דוד שלי בטרם עת. הוא היה רק בן 44, וגיל הוא זה שהיה שם לתמוך, להקשיב ולעזור לי. הוא באמת הבין את הכאב ותמך בי. אני רוצה לומר שכספורטאית גיל הוא האדם הכי נקי וטהור שנמצא בספורט הישראלי, והוא יחסר לי מאוד. שולחת תמיכה וחיזוקים למשפחה".

מעיין, אב למיכל, נועה ויעל – שחקנית כדורסל וחניכה באקדמיה – ובן זוג לרנית, היה שחקן ומאמן נבחרות הנוער של ישראל בכדורעף. לאחר תואר בחינוך גופני הוא הפך לאיש חינוך מוערך. מאז 2017 הוביל כמנהל אקדמיית וינגייט למצוינות רבות ורבים מספורטאיות וספורטאי העתיד של ישראל אל עבר הגשמת החלום האולימפי.