ד"ר רנה ריצ'רדס ((Renée Richards, טניסאית ורופאת עיניים יהודייה, נולדה כריצ'רד ראסקינד. היא הגיעה לישראל בשנות ה-70 כחלק ממשלחת הספורטאים של ארה"ב למשחקי המכביה. היא השתתפה במקצה הגברי וזכתה במדליית הזהב. מספר שנים לאחר מכן, באורח תקדימי למדי לאותן השנים, היא עברה ניתוח להגדרה מגדרית. היא נחשבה כפורצת דרך בעולם הספורטאים הטרנסג'נדרים, עת החלה להתחרות בתחרויות טניס בקטגוריית נשים בארה"ב, עד אשר התאחדות הטניס האמריקנית סירבה לאפשר לה להתחרות באחת מ-4 תחרויות הטניס החשובות בעולם (אליפות ארה"ב הפתוחה), אלא אם תעבור בהצלחה בדיקת גופיף בר (Barr Body). בבדיקה זו נלקחת דגימת רוק או דגימת שיער מהספורטאית, במטרה לגלות השתקה של כרומוזום X, שכן שיטה זו נשענה על ההבדל בין כרומוזומי המין במגדרים השונים.
שיטה זו החליפה את דרך הבדיקה שהייתה מקובלת בשנות ה-60 (למשל – באליפות אירופה באתלטיקה בבודפשט) לקביעת מינו של ספורטאי שלגביו היתה חוסר בהירות, במסגרתה נעשתה בדיקה ויזואלית בעירום שכללה בדיקה גניקולוגית לבחינת אברי המין, ובדיקות נוספות.
ד"ר ריצ'רדס סירבה לעבור את הבדיקה אף על פי שמדובר בבדיקה לא פולשנית ועתרה לבית המשפט העליון בניו יורק כנגד התאחדות הטניס האמריקנית ודרשה להשתתף בתחרות בקבוצת הנשים, ללא צורך לעבוד בדיקת גופיף בר. השופט Alfred M. Ascione קיבל את עתירתה של ד"ר ריצ'רדס, וקבע כי דרישת התאחדות הטניס לביצוע הבדיקה כתנאי להשתתפותה, היא "לא הוגנת בצורה מהותית, מפלה ואינה שוויונית ומפרה את זכויותיה בהתאם לחוק זכויות האדם" וכי ברור לו שמטרת הדרישה לעבור את הבדיקה נעשתה "כדי למנוע ממנה להשתתף בטורניר".
הסיבה לעיסוק רב השנים בשאלת מגדרם של הספורטאים נעוצה בטיעון בסיסי של אלה הדורשים קיומן של בדיקות לאבחון המגדרי: לטענתם, עקרון ההוגנות בתחרות ספורטיבית מופר בהיעדר בדיקת עזר. בסיס ההפרדה בין גברים לנשים בתחרויות ספורט מקורו בהנחה שלגברים ישנם מאפיינים ביולוגיים המעניקים להם יתרון משמעותי על פני נשים. ואכן, השוואה בין תוצאות ספורטאים גברים ונשים בענפים שונים (דוגמת ריצות קצרות באתלטיקה) מגלה שונות בהישגים. כך גם בענפים הדורשים כוח בחלק העליון של הגוף, כגון הרמת משקולות וזריקת כדור בייסבול, שבהם יש לגברים יתרון הן בשל מסת השרירים והן לנוכח אורך הגפיים של הגברים, היוצר מנוף ארוך יותר.
אלא שכנגד טיעון זה, של הוגנות, עומד עקרון אי הפליה ומתן הזדמנות שווה, שלטענת המצדדים בו, מצדיק שילוב טרנסג'נדרים ללא צורך בביצוע בדיקת עזר אלא רק על רקע הגדרתם המגדרית האישית.
בשנת 2003 החליט הוועד האולימפי הבינלאומי, לקראת אולימפיאדת אתונה 2004, לקבוע מדיניות להשתתפותם של ספורטאים טרנסג'נדרים במה שמכונה Stockholm Concencus, שכן עד אליו, טרנסג'נדרים לא הורשו להשתתף בתחרויות במגדר שעמו הם מזוהים. לפי מבחן זה, למשל, די היה שספורטאי יעבור ניתוח לשינוי מין כדי שיוכל להתחרות במגדר שעמו הוא מזוהה, ללא תנאים, בעוד שאלה שלא עברו ניתוח, חויבו, בין היתר, לעבור ניתוח לפחות שנתיים לפני מועד התחרות, היה עליהם להיות מוכרים בחוק מדינת המושב שלהם עם המגדר שעמו הם מזוהים והיה עליהם להיות תחת טיפול הורמונלי לתקופת זמן מוגדרת.
איגודי ספורט בינלאומיים אחרים החילו על עצמם קריטריונים אלה. עקב ביקורת על מבחנים אלה, הם בוטלו ובשנת 2015 פרסם הוועד האולימפי הבינלאומי מדיניות חדשה לפיה לגבי גברים טרנסג'נדרים – אין שום הגבלה, ואילו נשים טרנסג'נדריות המבקשות להשתתף בקטגוריית נשים, תצטרכנה להצהיר על זהותן במגדר הנשי, להפחית רמת טסטוסטרון מתחת לרמה זכרית טיפוסית, ולשמור על רמתו לאורך כל התקופה שבה הן מתחרות.
התנאים שנקבעו להשתתפות טרנסג'נדרים בקטגוריית המגדר שעמו הם מזוהים, רלוונטיים גם למעמדם של אינטרסקסואלים. דוגמא בולטת לכך הוא המקרה של האצנית הדרום אפריקאית – קסטר סמניה.. בעקבות ניצחונה באליפות העולם באתלטיקה בשנת 2009 בתחרות נשים בריצת 800 מטרים, נדרשה ונאלצה קסטר סמניה לעבוד בחינת מגדר כדי לוודא שהיא אישה, וזאת בשל הישגיה מחד, ומראה גופה מאידך. טענת איגוד האתלטיקה הבינלאומי הייתה שהוא נדרש לבצע את הבדיקה, כדי לוודא שאין לה יתרון בלתי הוגן על פני ספורטאיות שבהן התחרתה.
בשנת 2010 הוועד האולימפי הבינלאומי ואיגוד האתלטיקה הבינלאומי הקימו ועדה לגיבוש מדיניות בנושא שילוב ספורטאיות אינטרסקס אנדרוגניות במטרה לקבוע באילו נסיבות ספורטאיות לא תוכלנה להשתתף בתחרויות נגד נשים. על בסיס ההנחה שרמות הטסטוסטרון הגבוהות הן שמעניקות יתרון ספורטיבי (ולא סוג כרומוזומי המין), נקבע שיש צורך לפקח על רמות הטסטוסטרון ואף להגביל אותן.
מדיניות זו נקבעה במהלך השנים 2011-2012 ועל בסיסה נפסלה בשנת 2014 האצנית ההודית דוטי צ'אנד מלהתחרות במשחקי חבר העמים הבריטי משום שסירבה לעבור הליך רפואי להורדת רמות הטסטוסטרון בגופה, שהיו מעל המותר בהתאם למדיניות איגוד האתלטיקה הבינלאומי. בעקבות זאת, פנתה הספורטאית ל-CAS (בית הדין לבוררות בספורט בשוויץ -The Court of Arbitration for Sport). ה- CAS ביטל את החלטת איגוד האתלטיקה אך איפשר לו להציג בפניו ראיות המעידות על כך שיש קשר בין רמות טסטוסטרון גבוהות לבין שיפור בביצועים הספורטיביים של ספורטאיות היפר אנדרוגניות.
הפלונטר יימשך שנים רבות
בשנת 2018 פרסם איגוד האתלטיקה הוראות חדשות שצמצמו את הגבלת רמת הטסטוסטרון למספר מצומצם על ענפים באתלטיקה (ולא לכולם, כפי שהיה בתקנות הקודמות). כך, למשל, החליט ה- CAS שקסטר סמניה לא תוכל להתחרות בריצת 800 מ' אם לא תפחית את רמת הטסטוסטרון בגופה. עם זאת קבע שהיא תוכל להתחרות בריצת 1,500 מ' משום שלא נמצאו ראיות שרמות טסטוסטרון במרחקים אלה משפיעה על התוצאות המושגות בהם.
לאחרונה, בעקבות הישגיה של ספורטאית טרנסג'נדרית בענף רכיבת האופניים שעברה התאמה מגדרית קודם לכן, הוקשחה מדיניות ההשתתפות של ספורטאיות טרנסג'נדריות בתחרויות נשים בענפים נוספים (למשל בענפי המים והאגרוף, שם תיווצר קטגוריה חדשה שבה רק טרנסג'נדריות תוכלנה להתחרות). בנוסף, חוק ההגנה על נשים ונערות בספורט שעבר בבית הנבחרים האמריקני בשנת 2023, קבע שהמין של האדם נקבע אך ורק על בסיס הביולוגיה והגנטיקה של האדם בלידה, מה שלא יאפשר לטרנסג'נדרים להתחרות בתחרויות נשים.
דומה כי עולם הספורט ימשיך להידרש לטריבונלים השיפוטיים השונים בנושאים מעין אלה, לעוד שנים רבות.
עו"ד גיל עטר הוא מנהל מחלקת הספורט במשרד נשיץ ברנדס אמיר ובורר ב-CAS
