זה קרה אתמול בשניות האחרונות של טור היינאן כשאיתמר איינהורן, הספרינטר הישראלי של "ישראל פרמייר טק" דהר לקו הסיום, השיג את המקום השני אחרי מרוץ צמוד – ומגלה שאינו מצליח לחוש דבר לבד מתחושת ריקנות מוחלטת, כאילו מה שקרה עכשיו אינו נוגע לו.
"מעולם לא הרגשתי ככה" הודה אחר כך. "רציתי לנצח כמובן. אבל לא חשתי דבר. לא אכזבה שהחמצתי ניצחון אבל גם לא טיפת סיפוק – מלסיים שני. "מה שקינן בי הייתה תחושה שעשיתי משהו חסר כל ערך כאשר אלפי קילומטרים מכאן, המדינה שלי עוברת טראומה של טבח ואימה".
במשך ארבע וחצי השעות של המרוץ זה היכה בו שוב ושוב – כל הסרטונים בהם צפה ממה שקרה שם באחד הימים האפלים והקשים ביותר שעברו על המדינה שלו מאז שבת לפנות בוקר של השביעי באוקטובר. על מאות הצעירים בני גילו שביקשו לחגוג במסיבת טבע ונטבחו בדם קר. המשפחות שנרצחו בדם קר בבתיהן בקיבוצים. "כשאתה במרוץ. אתה אמור לנתק את הכל אבל איך אפשר?", הוא משחזר. "זו סערת רגשות שאינך באמת יכול או אפילו רוצה להפסיק אותה. אני מדווש כמו על אוטומט אבל התמונות מציפות אותי מאחד הסרטונים שהפכו לי את הבטן: שתי הילדות שאביהן ואימם נרצחו לעיניהן, והטרוריסטים הללו מורחים באדום על קירות הבית: "אנחנו לא הורגים ילדים" – כשבבתים אחרים הם ירו בילדים. ואני ממשיך ורוכב, והדמעות מציפות אותי. ואני שואל איך זה יכול לקרות. איך רוע וברבריות כזו יכולים להיות מעשה ידיים של בן אנוש. ואז אני מוכרח להתעשת על עצמי כאשר הפלוטון חוזר למצב של פול גז. כי אין לך ברירה. עד הרגע הבא שהעניינים טיפה נרגעים מסביב ואני נלכד בתמונות האימה האלה מחדש".
סערת הרגשות הזו טלטלה את כל רוכביה הישראלים של הקבוצה שמצאו את עצמם קרועים מאז התקפת הטרור הרצחנית של חמאס שגבתה את חייהם של קרוב לאלף אזרחים ישראלים – בין הניסיון הכמעט בלתי אפשרי להתמודד עם טראומה לאומית – ובין המחויבות להמשיך ולהתחרות.
נדב רייסברג סיפר בגילוי לב כיצד התמודד מול הדילמה ערב הזינוק למרוץ ה"פריז טורס" – פחות מיממה אחרי שבת הדמים. "המחשבה הראשונה הייתה שאני לא יכול לזנק. איך אפשר בכלל לחשוב על מרוץ אופניים כשאני מקבל הודעות על חברים שנלחמים שם? אבל דיברתי עם המשפחה והחלטתי שזה לא הרגע להישבר, להיפך. אז ניסיתי ככל יכולתי לעשות משהו יוצא דופן במרוץ. נכנסתי לבריחה. קיוויתי שאוכל להתמודד על ניצחון דווקא ביום הזה. בסיום ניצחנו עם חברי לקבוצה 'ריילי שיהאן'. אבל אני פשוט הלכתי הצידה. לא הייתי מסוגל לחגוג את הניצחון הזה". עודד קוגוט סיפר שהתלבט אף הוא קשות אם לזנק עם חבריו במקצה הצעירים ב"פריז טורס", אבל החליט לבסוף להשתתף במרוץ. "הרגשתי שזה לא יהיה הוגן לנטוש את החברים שלי לקבוצה", הסביר.
המרחק מהבית הקשה עוד יותר. בין האימונים והמרוצים היו כולם על קו הטלפון והודעות ה"וואטסאפ" עם הבית. בסין, התנחמו איתמר איינהורן ועומר גולדשטיין בעובדה שלפחות יכלו לדבר זה עם זה על הכאב והטראומה. "זה עזר לנו קצת להקל על המצוקה", אמר גולדשטיין, אבל סיפר כיצד רוכבי הקבוצה הבין לאומיים באו לנחם, להביע הזדהות. "כריס פרום היה מזועזע לא פחות מאיתנו", סיפר גולדשטיין. "הוא הראה לנו בעצמו סרטונים שרצו ברשת ממעשי הזוועה שם ועד כמה הוא המום ממה שראה. אני מניח שזו התחושה של כל בן אנוש שראה את מה שהתחולל שם".
השבת השחורה גבתה את חייהם של ספורטאים ישראלים, ביניהם טריאתלטים ורוכבי אופניים שנקלעו לאזור הדמים במערב הנגב כשיצאו לרכיבות אימון שם כמנהגם מדי שבת בבוקר.
גיא שגיב, הרוכב הישראלי הוותיק של "ישראל פרמייר טק", מספר שרק במקרה חמק מגורל דומה. הוא הגיע עם רעייתו עומר שפירא לביקור קצר בישראל בשבוע שעבר, מתארחים בבית משפחתה של עומר בעין הבשור, יישוב קרוב לגבול עם עזה. "למזלנו החלטנו לשהות בשבת בצפון הארץ. יצאנו לאימון בשבת בבוקר כאשר החלו לזרום הידיעות מה שמתחולל בדרום". בעין הבשור, הצליחו התושבים להדוף את מתקפת הטרוריסטים בעצמם. שגיב: "אחר כך סיפרו לנו על זוגות האופניים הרבים שנמצאו בכבישי הסביבה כשאיש אינו יודע עדיין מה עלה בגורל בעליהן. ברור לנו שקרה לנו נס, אבל אני לא יכול להפסיק לחשוב על רוכבים כמונו שיצאו לאימון בוקר ונרצחו בדם קר ועל מאות הילדים והצעירים שנטבחו ללא רחמים. אני מרגיש שאני חי בחלום מסויט ומקווה שמישהו יעיר אותי ממנו".
חלק מהרוכבים הישראלים של הקבוצה סיימו את עונת המרוצים ביום ראשון האחרון, אבל מתקשים אפילו לשוב הביתה. בעקבות ביטול רבות מהטיסות לישראל הם נאלצו לחזור לבסיס הקבוצה בג'ירונה וממתינים בקוצר רוח להזדמנות הראשונה לעשות את דרכם לישראל. "התחושה היא שהמקום שלנו עכשיו הוא שם. בבית", אמר קוגוט. לאיינהורן וגולדשטיין עדיין ממתין טור סיום העונה בסין. "זה אחד הטורים הקשים של העונה ויתבע מאיתנו הכל. אני מודה שאני לא יודע איך אשאב את הכוחות להתמודד עם זה", אמר איינהורן. "אני כבר רוצה שזה יגמר ואוכל לחזור הביתה".
מה דעתך על הכתבה?