אבי אילוז, תושב פתח תקוה (47), נאלץ לעבור השתלה של שתי ריאות. "חייתי כמעט שנתיים במשך 24 שעות ביממה עם בלון חמצן צמוד", הוא משחזר. "כבר קראו לי שלוש פעמים להשתלת ריאות. פעמיים הגעתי לבית החולים והחזירו אותי הביתה, ורק אז נקבעה לי השתלה – יום לפני יום ההולדת שלי. נכנסתי להשתלה בגיל 41, יצאתי בגיל 42 עם ריאות של בחור בן 23, ומה הדבר הראשון שאמרתי לעצמי? שבשנה הבאה ארצה להשתתף במרתון".
חלם והגשים: בפברואר כבר רץ חמישה ק"מ במסגרת מרתון תל אביב, שנה אחר כך הצטרף לקבוצת הריצה של אדידס וכבר השלים ריצה למרחק של 10 ק"מ, עד שבשנה שעברה הגיע רגע השיא – ריצת חצי מרתון למרחק של 21.1 ק"מ, שאותה סיים אילוז בתוצאה של 2:46 שעות.
איך רצים עם שתי ריאות מושתלות?
"אחרי השתלת מח העצם ירדתי 40 ק"ג, שבינתיים חזרו בחזרה. אחרי השתלת הריאות הורדתי 20 ק"ג כי התחלתי לצרוך הרבה כדורים. היום אני בולע 26 כדורים ביום. התחלתי בשיקום ריאה שלושה חודשים אחרי ההשתלה, ומישהי שהייתה בקבוצת שיקום ועברה השתלה חודש לפניי כבר הלכה ארבעה ק"מ. התחלתי בשביל הפרוטוקול בהליכות קצרות, כי אמרתי לעצמי שאם היא בת 62 ומסוגלת, אני בן 42 וחייב לעשות את זה גם כן. התאהבתי בהליכות ואחרי שישה חודשים כבר הגעתי למרחק של 12 ק"מ".
"לא פחדתי מהמוות"
הניצחון של אילוז הוא לא רק במרתון, אלא בחיים עצמם. הוא אובחן בתחילת 2008 עם לוקמיה. בתום ארבעה סבבים של טיפולים כימיים, הוא נאלץ לעבור סבב נוסף של כימו והשתלת מח עצם מאחותו. "שישה חודשים אחר כך", נזכר אילוז, "התחילה אצלי מחלת השתל נגד המאכסן (GVHD) שפגעה לי בעור ובריאות".
"כשהתחלתי את הכימו, הדבר הטבעי היה לבדוק את מידת ההתאמה של האחיות שלי. יש לי שתי אחיות בארץ ואחת באוסטרליה, אז התחילו עם אלה שגרות כאן. בסופו של דבר אחותי גלית, שהייתה בהיריון, הכי התאימה לי, ובמובן זה אפשר להגיד שהיא הייתה אחראית להביא חיים לשני אנשים". התמיכה הנפשית שקיבל מאחיותיו הייתה משמעותית מאוד, במיוחד כשבאותה תקופה עבר הליך גירושין. "כל הליך גירושין זה דבר לא פשוט, במיוחד כשיש לך ילדה בת שנתיים, אבל באותה תקופה התרכזתי בלנצח את המחלה, כך שזה נתן לי פרופורציות אחרות".
הוא מעיד שהומור שחור עזר לו בתהליך הארוך. "באותה תקופה היו לי כתמים מאוד כהים על הפנים, אז צחקתי שאני נראה כמו כלב דלמטי. הרבה אנשים שאלו אותי מה זה הכתמים האלה. חלק חשבו שזו מחלת עור. אישה אחת חשבה שאני כבאי שהיה בשריפה בכרמל, אז כל ניחוש כזה הופך לנושא לשיחה בין החברים למחלה, שבסופו של יום הם הכי מבינים אותך".
יחד עם המשפחה והחברים, נעזר אילוז בעמותת חלי"ל האור, המעניקה לחולי סרטן מסוגי לוקמיה, לימפומה או מחלה המטואונקולוגית אחרת תמיכה עם ידע ותמיכה נפשית. "בעזרת העמותה נחשפתי למחלה ולאנשים שחוו את מה שחוויתי והבינו את מה שעובר עליי", הוא אומר. "זה נתן לי את הכלים להבין את הסיפור שלי. יש אנשים שחושבים שאם עברתי השתלת מח עצם או חליתי בסרטן אני בריא והכל מאחוריי, אבל זה מבחינתי מלווה אותי בהרבה נקודות בחיים".
היו רגעים שפחדת למות?
"בפרלמנט החברתי שלנו לא היה פחד מהמוות. היה שיח פתוח על הכל. ביני לבין עצמי כן היה פחד, בעיקר בשלבים הראשונים, כי בכל זאת זה סרטן, אבל ברגע שעברתי השתלת מח עצם והשתלת ריאות, הרגשתי שאני כבר על המסלול".
"רוצה לעשות מרתון בחו"ל"
אילוז רץ היום עם קבוצת אדידס בתל אביב ("כל אחד מהקבוצה הזו הוא השראה בשבילי. הם נותנים לי רוח גבית"). הוא מעיד על עצמו שהיום הוא "פחות כועס": "אני חי את היום, משתדל לא לדחות שום דבר ומזכיר לעצמי יום יום כמה אני אוהב את המתנה הזו שנקראת חיים. כשחיכיתי להשתלת ריאות, שמעתי על מישהי שאני מכיר שהתאבדה בגלל משבר בנישואין. ממש כעסתי עליה. הנה אני פה נלחם על החיים, והיא מוותרת על המתנה הכי גדולה שקיבלה. לא הבנתי את זה. אני רוצה לחיות, רוצה למצוא זוגיות ורוצה לראות את הבת שלי מאושרת. בשביל כל אלה שווה לחיות".
על מה אתה חושב בזמן הריצה?
"על הכל. על הילדה שלי, איפה הייתי ואיפה אני רוצה להיות".
איפה אתה רוצה להיות?
"אני רוצה לעשות מרתון בחו"ל. הייתי אמור לטוס בעבר לאולימפיאדת המושתלים בחו"ל, ואני מקווה שב-2025 זה ייצא לפועל בגרמניה".
מה דעתך על הכתבה?