קצת על החיים של ג'ודוקא בטופ העולמי. קחו את שגיא מוקי כדוגמא. רק אתמול בערב הוא נחת מגאורגיה, שם זכה בסוף השבוע שעבר במדליית ארד בגרנד סלאם טביליסי וכבר הערב (שלישי) ימריא עם נבחרת הגברים של ישראל לשלושה שבועות של מחנה אימונים ביפן כחלק מההכנה לאליפות אירופה בחודש הבא בקרואטיה. רק 22 שעות יהיה עם האישה והבן הטרי, ומיד יעלה על טיסה נוספת.
דיברנו אתמול בצהריים כשמוקי היה בדרך לשדה התעופה בטביליסי לקראת הטיסה לארץ. מצב הרוח שלו היה טוב. בטח אחרי המדליה. השנה האחרונה לא הייתה מהשנים הטובות שלו, אבל מוקי מרגיש שהוא חוזר לעצמו בדיוק בזמן. "יש לי בבית תינוק בן חצי שנה", סיפר, "אבל יש לי עוד ארבעה חודשים משחקים אולימפיים בפריז. אני נע בין שני הקטבים האלה ואת הבן הבכור שלי אני רואה בין נסיעה לנסיעה. הוא גדל לי כל כך מהר כל פעם שאני מגיע הביתה לכמה ימים".
בדרך למדליית הארד בגרנד סלאם טביליסי מוקי ניצח יריב מאוזבקיסטן שסירב ללחוץ לו יד. "הפעולה הראשונה שעשיתי כשהוא לא לחץ לי יד, הייתה להצביע על הדגל שלנו על אפם ועל חמתם של כל אלה שלא אוהבים אותנו. שמע, אני כבר לא יודע למה לצפות. אחרי שיריב אוסטרי לא לחץ לי יד, אני מרגיש שזה כבר נהיה טרנדי לא ללחוץ לי יד. על הפודיום בטביליסי היה עוד יריב מאוזבקיסטן שהגיע שני והוא דווקא לחץ את היד. בסוף, מי שלא רוצה ללחוץ לי את היד, שיחפש. הספורט צריך להיות פלטפורמה שמגשרת על פערים וזה מאכזב לאן לוקחים את זה. סעיד מולאי לקח את זה למקומות טובים. הפעם ממש התעצבנתי כשהאוזבקי לא לחץ לי יד. כולי תקווה שיום אחד הבורים האלה יחכימו".
יצא לך לדבר עם מישהו מהם על כל מה שקורה סביבנו מאז ה-7 באוקטובר?
"עם מתחרים שלי לא דיברתי, אבל בנסיעה הזו לטביליסי, ישבנו באיזו מסעדה לאכול והגיע אלינו בחור ממוצא ירדני שזיהה אותנו. הוא התחיל לדבר איתי על מה שקורה בישראל. הוא אמר לי שכבר נקמנו את ה-7 באוקטובר ואני שאלתי אותו מה עם החטופים. לא רציתי לגלוש יותר מדי לפוליטיקה. אני מבין שיש פער גדול. לנו הספורטאים יש אחריות וחבל שיש ספורטאים שמנצלים לרעה את הסיטואציה".
עד כמה אירועי ה-7 באוקטובר הם חלק מחייך?
"יצא לי לבקר בקיבוץ בארי שלושה שבועות אחרי הטבח כשסכינים מגואלות בדם היו על האדמה וריח הגופות עוד היה באוויר. נסעתי עם אורן סמדג'ה מטעם משרד החוץ. זה היה משהו שהמוח האנושי לא יכול להכיל. מה שקרה שם, נלקח מסצנות של ימי הביניים. בהמשך התחלתי לבקר פצועים שחלקם חברים שלי. התבקשתי לבוא לבקר בתל השומר פצועים ואני אחד שיש לו חוסן נפשי. עם הכל התמודדתי, אבל כשעזבתי את מחלקת נפגעי הראש ושבתי לביתי, התפרקתי. בכיתי הרבה ולא הצלחתי לעמוד בזה. ילדים צעירים שהיו עצמאיים לפני ה-7 באוקטובר וכנראה לא יוכלו לחזור לתפקוד. הילדים האלה שמרו עלינו בגופם ובנפשם. אני גאה לייצג אותם ואת המדינה בכל העולם".
בנבחרת ישראל בכדורגל לא רצו להעמיס על השחקנים בהתכנסות האחרונה את רגשות האירועים בארץ.
"אגיד לך על עצמי, אחרי שחזרתי מהביקור בבארי הייתי באנרגיות מטורפות. המוטיבציה שלי הייתה בשמיים. תחושת השליחות אצלי חזקה מאוד. זה חשוב לי להצליח בשביל המדינה".
היה לכם סוף שבוע מוצלח בטביליסי עם מדליות של ים וולצ'ק, טוהר בוטבול ושלך ולפני כן הייתה גם מדליה לברוך שמאילוב. אתם חוזרים לעצמכם בדיוק בזמן.
"אני חושב שבארבעת החודשים שנשארו לפריז, אני והחברים שלי ניתן את הכל כדי להביא את עצמנו הכי טוב לפריז. אני מרגיש שאני בכושר טוב".
מה דעתך על הכתבה?