הרבה תקוות היו במשלחת הישראלית שסיון אוירבך תעפיל היום (שישי) לגמר אליפות אירופה בריצת 1,500, מה שהיה מקרב אותה להשיג את הקריטיריון לאולימפיאדה, אלא שנפילה של האצנית בת ה-24 הביאה לכך שהחלומות נגוזו. אוירבך סיימה במקום ה-25 במוקדמות ותנסה להשיג את הקריטריון בדרכים אחרות. רגע אחרי התחרות והנפילה הדרמטית, אוריבך שוחחה עם וואלה ספורט על האכזבה, המטרות ושיחת ההתנצלות.
איך התחושות רגע אחרי התחרות?
"מן הסתם רגשות מעורבים בהחלט – זו תחושת תסכול והחמצה גדולה, אבל מצד שני אני גאה בעצמי על שהצלחתי להוציא את הריצה לפועל בצורה מכובדת אחרי הנפילה ולצמצם את הפער ולא לתת לזה לערער את האמונה שלי".
באת חדורת מטרה, זה קשור גם למצב בארץ?
"זו זכות גדולה, אני מבינה את המשמעות של לייצג את ישראל באליפות אירופה".
כמה המצב בארץ משפיע?
"ברור שהכל בקונטסקט של מה שקורה במדינה. לא היו שום אירועים מיוחדים כאן בימים האחרונים אבל אני חושבת שכל חברי המשלחת והצוות המקצועי מרגישים את האחריות הגדולה שיש בייצוג המדינה בזמנים האלה כרגע. זו זכות והזדמנות להביא קצת נחת וכבוד ובשורות טובות בזמנים כאלה".
עד היום היית בעיקר בתחרויות קדטים בסדר גודל כזה, יש תחושה שונה כשמדובר בתחרות מרכזית בבוגרים?
"נכון, מעולם לא הייתי באליפות לבוגרים, זו פעם ראשונה שלי ונכנסתי ברגע האחרון כאחרונה ברשימות. מבחינתי זה הרגע הכי גדול והבמה הכי גדולה שהייתי בה. הייתי באליפויות עולם לקדטים אבל זה שונה בהחלט".
נחזור לרגע הדרמטי: לא מעט היו פורשים אחרי הנפילה.
"מבחינתי, אם יש לי דגל ישראל על החזה ועל הלחי – זה פשוט לא עולה בראש לפרוש בכלל ולא משנה מה. אני לוקחת מזה הרבה ניסיון לעתיד והרבה מוטיבציה. ממש האמנתי ואני עוד מאמינה שיש לי את המסוגלות לעלות לגמר אז פשוט זה נותן לי מוטיבציה לאליפות אירופה הבאה, לא רק להשתתף אלא לעלות לגמר ולסיים הכי גבוה שאפשר וזה נותן ניסיון לעתיד".
מה לא עשית בסדר?
"לא יצא לי עדיין לראות את הריצה אבל אני בטוחה שכשאסתכל אני אמצא דברים שיכולתי לעשות אחרת ויותר טוב ואולי איכשהו למנוע את הנפילה או להגיב אליה יותר טוב. ברגע הנתון נתתי את כל מה שיכולתי ונלחמתי ממש עד הקו סיום".
את חושבת שהדחיפה היתה מכוונת נגדך?
"האמת שהכל קרה מהר ולא ראיתי מי דחפו אותי. בסוף באה אלי אצנית פולניה וביקשה סליחה אז אני מאמינה שהיא הייתה מעורבת. אני לא מאמינה שזה היה בכוונה, זה פשוט תוצר לוואי של ריצה מאוד צפופה, עומק גדול של מתחרות וריצה טקטית – כולן בלחץ, כולן רצו לעלות לגמר וזה נהיה לוחמני ונהפך לאגרסיבי. הייתי בהרבה תחרויות שנפלו מסביבי, הפעם זו הייתי אני לצערי".
הנפילה גררה איתה פציעה שיכולה לסכן את התחרויות הבאות?
"אני מרגישה בסדר, יצאתי בזול עם שפשופים, אין לי נזק ארוך טווח או פציעה. עוד שבוע ויומיים אני מתחרה שוב, ממשיכה לרדוף אחרי הקריטריון האולימפי. עלייה לגמר היום הייתה משיגה לי ניקוד משמעותי אבל יש עוד דרכים לעשות את זה. זה ידרוש התעלות אבל יש סיכוי ואני אילחם".
המטרה היא 2028, או שאת עוד חושבת שאפשר באמת להיות בפריז 2024?
"מבחינתי פריז 2024 זה חלום ילדות שלי ועד שחלון הקריטריונים נסגר אני לא חושבת בכלל קדימה. כמובן שאני רואה את עצמי גם הולכת על 2028 וממשיכה עוד הרבה בספורט".
למרות הנפילה, אפשר לברך על תחרות ראשונה במסגרת אליפות אירופה לבוגרות.
"נכון, וחשוב לי להודות לאהרון שלדייב המאמן שגידל אותי מגיל 11 ולאגודת מכבי חיפה שתומכת בי ותמכה בי ואני שם לאורך כל שנותיי באתלטיקה ובמיוחד הקיץ דיברתי עם המנכ"ל רועי שווץ וסיפרתי לו את המטרות שלי העונה והדרך שלי להגיע אליהן ועוד בשלב שזה היה ניראה מאוד דמיוני והו אמר לי שהם איתי לאורך כל הדרך ותעשי מה שאת צריכה לעשות, תירשמי לתחרויות ואנחנו נתמוך בך וזה תרם לי מאוד. אני מקווה להחזיר לו ולכולם עם כרטיס לפריז 2024".
מה דעתך על הכתבה?