מספורט לשולחן הניהול: ההצלחה הנשית בפריז היא קרש קפיצה למגדר

אולימפיאדת פריז 2024 הציפה אותנו בציפייה קצרת רוח למפגן של תעוזה אתלטית, נחישות וחגיגה של רוח הספורטאיות והספורטאים. בין ההיבטים מעוררי ההשראה ביותר של כלל המשחקים, היו ללא ספק הישגיהן של ספורטאיות, אשר הדגישו את הצעדים שנעשו לקראת שוויון מגדרי בספורט תחרותי. השנה, אולי יותר מכל שנה אחרת, הזרקור הופנה להתקדמות המרשימה בספורט הנשים התחרותי, ומתמקד בעיקר בהתקדמותן ובהצלחותיהן של ספורטאיות בישראל.

זה זמן רב שהאולימפיאדה הפכה לשדה קרב לשוויון מגדרי, כאשר אירועי נשים קיבלו באופן היסטורי פחות תשומת לב והשקעה בהשוואה לעמיתיהם הגברים. בראשית דרכם בשנת 1896 נאסר על נשים להשתתף. ב־1900, במשחקים שנערכו פריז, הורשו נשים להשתתף לראשונה – בענפים שנחשבו "נשיים", כמו טניס, והיוו רק 2.2% מהספורטאים בתחרויות. עד 1952 נשים לא היוו יותר מ־10% מהמשתתפים, והקפיצה המשמעותית החלה רק בשנות האלפיים. באולימפיאדת טוקיו 2020, לראשונה, נשים היוו קצת פחות מ־48% מהספורטאים. עם זאת, בשנים האחרונות חל שינוי משמעותי, המונע על ידי הכישרון והמסירות הבלתי ניתנים להכחשה של ספורטאיות ברחבי העולם. אולימפיאדת פריז 2024 היוותה עדות להתקדמות זו, והציגה אירועים שבהם נשים יתחרו על בסיס שווה לגברים, הן מבחינת נראות והן מבחינת תמיכה. אחת הסיבות המפתיעות לכך היא שלראשונה בתולדות האולימפיאדה יש מספר שיא של נשים משתתפות, ושוויון במספר הספורטאים והספורטאיות שמתחרים.

באופן מסורתי, הספורט הישראלי נשלט על ידי גברים, אך לאחרונה יוזמות ומימון מוגבר החלו ליישר את המגרש. מטעם ישראל השתתפו השנה כ־35 ספורטאיות מתוך 85 ספורטאים ואם לא נספור את נבחרת הכדורגל הרי שכמות הנשים בנבחרת היא כמחצית. השינוי הזה הוא לא רק עניין של הוגנות, אלא של הכרה וטיפוח הכישרון העצום שספורטאיות מביאות לשולחן. גורם נוסף שהוביל את נושא השוויון מגדרי הוא גם העובדה שיעל ארד, מי שעשתה היסטוריה כמדליסטית האולימפית הישראלית הראשונה, כשזכתה במדליית הכסף בג'ודו בברצלונה 1992 מונתה כיושבת ראש הוועד האולימפי בישראל וגובשה תכנית אסטרטגית הכולל שוויון מגרדי בכל היבטיו: ההשקעה רבת התחומים בספורטאיות, הגברת אחוז המאמנות , מנטוריות, סיקור תקשורתי, ענפי הספורט, מספר הספורטאיות וספורטאים ועוד.

הישגיהן של ספורטאיות אינם רק ניצחונות בספורט, אלא אבני דרך במאבק הרחב יותר לשוויון מגדרי. כל מדליה, כל שיא שנשבר וכל מחסום שנפרץ מעבירים מסר עוצמתי: נשים שייכות לכל זירה, כולל התחרותית והתובענית מכולן – הספורט. הנראות של הישגים אלה מסייעת לאתגר סטריאוטיפים, לעורר השראה בנערות צעירות ולקדם תרבות שבה כישרון מוכר ומתוגמל ללא קשר למגדר.

חושב להבין כי ספורט בכלל וספורט תחרותי בפרט, יכול להוות עבור נערות וילדות מקור הנעה לקידום מנהיגות, עבודת צוות, בניית יכולות עצמיות ועוד. שוויון מגדרי בתחומים האלו יכול לחלחל גם לזירות אחרות ולהיטיב עם כלכלות וחברות באופן נרחב יותר, ודאי בעידן שבו לעולם יש דרך ארוכה לצעוד לקראת שוויון מגדרי מוחלט. מתוך המחקרים נמצא כי 94% מהמנהלות הבכירות עסקו בפעילות ספורט בעברן, כלומר, ספורט יכול לשמש גורם משמעותי בהצלחה עסקית ובשבירת תקרות זכוכית בשוק העבודה (מחקר גלובלי של ארנסט & יאנג, 2020).

לפעילות ספורטיבית יש משמעות חשובה במיוחד לילדות ולנשים, שכן היא מסייעת בטיפוח הביטחון העצמי ודימוי גוף חיובי ומאתגרת סטריאוטיפים מגדריים של מראה ותכונות שנחשבים "לא מתאימים" לנשים – שרירים, תחרותיות, התגברות על כישלון ועוד. לכן, ספורט יכול להיות כלי מרכזי ביותר לקידום שוויון מגדרי גם בתחומים אחרים. השקעה בספורט נשים היא קריטית. זה מעבר למימון ומתקנים; היא כוללת יצירת סביבה תומכת המעודדת נערות לעסוק בספורט מגיל צעיר, מספקת הזדמנויות שוות לאימונים ולתחרות, ומבטיחה ייצוג תקשורתי המדגיש את הישגיהן. צעדיה האחרונים של ישראל בכיוון זה משמשים מודל למדינות אחרות השואפות לקדם שוויון מגדרי באמצעות ספורט.

יש לנו 4 שנים עד לאולימפיאדה הבאה לגדל כאן דור ספורטאיות בתחומים רבים וליצור דור מנהיגות מובילות , משפיעות וכן לקדם שוויון מגדרי על כל רבדיו.

הכותבת היא סמנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה