"קיבלתי המון אהבה מעם ישראל. עכשיו תורי להחזיר"

אחרי ההצלחה יוצאת הדופן במשחקים האולימפיים, נבחרת ישראל למשחקים הפראלימפיים הגיעה לפריז ומחרתיים תפתח את דרכה במשחקים שיימשכו עד ה-8 בספטמבר. 28 ספורטאים במשלחת ישראל וכתמיד, הציפייה היא למדליות. אחד הספורטאים הבולטים במשלחת הוא אסף יסעור. לוחם הטקוואנדו, שאיבד את ידיו מהתחשמלות בגיל 13 ליד ביתו ברמת הגולן, הפך למודל ולהשראה לא רק לספורטאים בעלי מוגבלות, אלא גם לחיילים רבים שנפצעו קשה בשנה האחרונה מאז ה-7 באוקטובר ורואים ביכולת של יסעור להתגבר על המגבלה שלו ולעשות כמעט הכל בכוחות עצמו, דוגמא וסמל ליכולת להשתקם.

יסעור מגיע למשחקים הפראלימפיים כאלוף עולם במשקלו. באיגוד הטקאוונאדו מעריכים שגם אם הוא יתחרה מול יריבים ללא מוגבלות, הוא יוכל להם, ובשל כך הציפייה ממנו היא כל כך גדולה. "אבוא לתת את המקסימום כמו בכל תחרות", אומר יסעור לקראת פריז. "אני בכל תחרות שואף להכי טוב, שואף לזהב. לא מעניין אותי איך מסתכלים עלי ומה הציפיות ממני. אני יודע מה אני רוצה מעצמי".

יסעור מגיע בכושר מצוין לפריז ויש לו גם איזה חוב קטן לסגור, לא עבורו אלא עבור כל ענף הטקוואנדו שהצטער מאוד עבור אבישג סמברג בפריז. יסעור יגיע לפריז למשחקים פראלימפיים ראשונים עבורו. "זה מרגש. בטוקיו לא נכנסתי והתבאסתי. בשבילי כל תחרות היא הדבר הכי גדול. אני מכין את עצמי לפריז בדיוק כמו שאני מכין את עצמי לתחרויות אחרות".

אתה מתאמן עם ספורטאים להם אין מגבלה. זה תורם לך?

"זה תקדימי לגמרי שספורטאי פראלימפי מתאמן עם ספורטאים ללא מגבלה גופנית. יש לכך מלא יתרונות. אם ניכנס פנימה אז נבין שאין באמת יותר מדי שינויים כי בענף שלנו בעיקר בועטים ברגליים והרגליים שלי טובות. אנחנו שלושה ספורטאים פראלימפיים שמתאמנים עם הספורטאים ללא מגבלה".

יכולת להתמודד גם בתחרויות רגילות?

"אני בטוח שכן. אני מנצח גם ספורטאים ללא מגבלה גופנית. אני מפצה על זה שאין לי ידיים בדברים אחרים. הידיים יודעות להגן על הגוף אז אני מפצה על זה בכך שאני זז יותר כשאני מתאמן עם ספורטאים ללא מגבלה".

אתה מביא מדליה?

"בעזרת השם. לא היית מראיין אותי אם לא הייתי מועמד. בשנה האחרונה כל מה שיש לי בראש זה המשחקים בפריז. אעשה הכל להגיע לראש הפודיום".

יש לך לצידך חבר עדנאן מילאד, שיוצא אף הוא לפריז. עד כמה זה מסייע לך?

"אני שמח מאוד שעדנאן איתי וזה בהחלט מוסיף שיש איתך מישהו מהענף שלך שהוא גם חבר. הטקוואנדו הפראלימפי פורח ויש לנו שני נציגים. עדנאן ואני נעשה הכל כדי לא להסתפק בהופעה, אלא נביא מדליות. אני רוצה להביא מדליות".

עד כמה אתה מסייע לחיילים שנפצעו ונותרו קטועי איברים?

"כשהתחילה המלחמה הייתי בסין בתחרות. אחי לוחם בסיירת גולני ואחי הבכור לוחם בשריון. שניהם יצאו להילחם ואני לא ידעתי מה לעשות בסין. ההורים שלי אמרו לי לצאת ולהילחם בגראנד פרי כי התחרות היתה מאוד חשובה עם המון ניקוד. חזרתי לארץ וכל מה שהיה לי בראש זה שעם ישראל תמך בי לפני תשע שנים כשנפצעתי ועכשיו תורי להחזיר. הסתובבתי וחיפשתי איך לעזור. נסעתי לבתי מלון לילדים מהעוטף, נסעתי לחיילים כשמעליי עפו טילים. כל זה כדי לדבר עם החיילים. הייתי בבתי החולים וישבתי עם חיילים. אמרתי להם שאפשר לחיות גם כשאתה קטוע איברים".

ומה המסר שלך אליהם?

"כשאני נפצעתי בגיל 13 ונקטעו לי שתי הידיים בזמן שהחלום שלי היה להיות לוחם שייטת. הייתי ילד רגיל בצפון רמת הגולן. שמונה ניתוחים, חודשים בבתי החולים. אם אני הגעתי לפריז מהמצב ההוא, אז השמיים הם הגבול עבור כולם".