השפל ביחסי טורקיה-ישראל בא לידי ביטוי גם בספורט העולמי. רק לפני מספר שבועות חזינו זאת במו עינינו באולימפיאדת פריז, כשמאיה גושן קיבלה לחיצת יד רפה מיריבה טורקייה ובטלוויזיה הטורקית קטעו את שידור הקרב בו ניצחה רז הרשקו יריבה אחרת מהמדינה.
אבל אתמול (חמישי) הוכיחו אסף יסעור ועלי ג'אן אוזג'אן, שהתמודדו זה מול זה בקרב על מדליית הזהב בטקוואנדו במשחקים הפראלימפיים, שאפשר גם אחרת.
אוזג'אן ויסעור הם במידה מסוימת שותפי גורל: כמו יסעור, גם ידו של אוזג'אן נקטעה בגיל צעיר, וככזה הוא ידע לכבד את יריבו הישראלי ולשים בצד את רעשי הרקע. אוזג'אן אומנם נראה שבור אחרי ההפסד בגמר ובכה בשידור חי בטלוויזיה הטורקית, אבל בכל זאת לחץ יד בחום ליסעור בתום הקרב, ובטקס המדליות כבר נראה מאושש וחגג את ההישג היפה אליו הגיע בעצמו.
I'm not crying. I have Asaf Yasur in my eye…
— ?️Tammy Rahamimoff-Honig (@RahamimoffTamar) August 30, 2024
???
pic.twitter.com/7ZwTwa9Wf6
לאחר שנוגנה "התקווה" באולם בפריז, יסעור סידר רגע של אחווה מרגשת, שממחישה את רוח הספורט: כשהוא חובש כיפה, קרא אליו יסעור את אוזג'אן ואת שני המדליסטים האחרים מאזרבייג'אן וטייוואן, והארבעה הצטלמו מחובקים עם המדליות על הפודיום, כמיטב המסורת, ברגע שהיה מי שהגדיר כ"תמונת הניצחון של רוח הספורט על מורשתו של ארדואן".
גם מאמנו של אוזג'אן קיבל בספורטיביות את ההפסד, והעלה לרשתות החברתיות תמונות מטקס המדליות, כשהוא מתגאה בחיבוק בין הטורקי לישראלי. "אני מברך את יסעור על הזכייה בזהב, ומצהיר מכאן שב-2028 נבוא לקחת אותה ממנו", אמר המאמן פתיח ארי.
לאחר הניצחון הדרמטי על יריבו, יסעור רץ ליציע והתחבק עם משפחתו ועם האוהדים הישראלים, שניפו אותו על הכתפיים. "שלוש שנים, זהב באולימפיאדה. אין מאושר ממני", אמר על שרשרת ההישגים, "תודה לנבחרת, למדינה, לעם שתמך, לספונסרים, לכל מי שתמך בי במסע הזה. אמרתי שלא אתכנן ואני אלחם רק על הזהב, שאף אחד לא יצליח לקחת את זה ממני. עבר יום ארוך, בסופו הזהב אצלי. הדבר היחיד שעניין אותי לקחת את זה. זה היה יריב חזק, טורקי ומיתולוגי. נלחמנו שנינו והטוב יותר ניצח".
עוד הוסיף לוחם הטאקוונדו: "עברו כמעט 10 שנים מאז שנפצעתי. שמתי לעצמי מטרה להיות ספורטאי הכי טוב שאני יכול להיות. עברתי הכל, עשינו דרך מטורפת. התכוננו לרגע הזה, הוא הגיע. יש לי פה אחים לוחמים שבאו לראות אותי. הם נלחמו בעזה ובצפון. זה נותן פרופורציות דבר ראשון, ודבר שני זה נתן לי המון כוח. כל מה שהמדינה שלי עוברת, זה המעט שאני יכול לעשות לה. מתפלל שכל החטופים יחזרו ושכל הלוחמים יחזרו הביתה בשלום. מתפלל שהמלחמה תסתיים בשלום. הכל מוקדש למדינה שלי ולמשפחה שלי".
מה דעתך על הכתבה?