שבוע לאחר ההודעה הרשמית על סיום דרכם המשותפת, טניסאי העבר והמאמן חואן קרלוס פררו פותח את הלב בראיון חשוף ל-"מארקה", ומתייחס לראשונה לנסיבות שהובילו לפרידה מחניכו קרלוס אלקראס, המדורג מספר אחת בעולם. לדבריו, לא מדובר במשבר מקצועי או אישי, אלא במחלוקות חוזיות שהתעוררו בסיום העונה. "היו נקודות שבהן כל צד משך לכיוון שלו. ייתכן שאם היינו מתיישבים לשיחה, זה היה נפתר, אבל זה לא קרה", הודה.
פררו מדגיש כי לאורך השנה היחסים ביניהם היו מצוינים, ללא עימותים או מתחים. הוא אף מספר כי בסיום הטורניר בטורינו שררה תחושה ברורה של המשכיות. "רציתי להמשיך. זו הייתה שנה טובה מאוד, גם מקצועית וגם אנושית", סיפר, והוסיף כי הצטרפותו של המאמן סמואל לופס נועדה לרענן את הדינמיקה ולמנוע שחיקה.
המאמן הוותיק נזכר ברגעים הבלתי נשכחים משבע השנים לצדו של אלקראס, במיוחד בתקופה שבין גיל 15 ל-18. "אלה היו שנים קסומות – אימונים, טורנירים קטנים, רעב אמיתי להצליח". הוא ציין גם את הזכיות בגרנד סלאמים, ובראשן רולאן גארוס האחרון, כנקודות שיא שיישארו חקוקות בזיכרונו.
לדבריו, לא היו רגעים שליליים משמעותיים בשיתוף הפעולה. פררו רואה בהצלחתו של אלקראס תוצאה של עבודה משותפת, מחויבות מוחלטת ולמידה מהירה יוצאת דופן. אחד היעדים המרכזיים, לדבריו, היה לא רק לפתח טניסאי גדול – אלא גם אדם שמסוגל להתמודד עם לחץ, ציפיות ותהילה.
לסיום, פררו מודה שהפרידה עדיין כואבת. "אני בתקופת אבל. זה לא נגמר ביום אחד". עם זאת, הוא משאיר פתח לעתיד ומבהיר: "אני לא סוגר את הדלת. אני מאחל לו את כל הטוב, ועדיין מאמין – קרלוס יכול להפוך לשחקן הטוב בהיסטוריה".
מה דעתך על הכתבה?