רז הרשקו כבר רגילה לנוע בין קצוות: בין מציאות ביטחונית שמאלצת אותה לעזוב תחרות תחת אבטחה כבדה, לבין יציבות מקצועית נדירה שהפכה אותה לאחת הג'ודאיות הדומיננטיות בעולם. דווקא בתוך חוסר הוודאות, היא ממשיכה לאסוף מדליות, לשמור על רעב בלתי נגמר ולהוכיח שוב ושוב שהסיפור שלה גדול הרבה יותר מהישגים. אחרי עוד זהב, הפעם בטביליסי, היא חוזרת בראיון מיוחד לדרמה בטשקנט, מדברת על הכוח שמניע אותה ומסמנת את היעדים הבאים.
בואי נחזור רגע לדרמה בטשקנט
"יום שבת בערב, היום השני לתחרות, הייתי כבר מוכנה לתחרות אחרי השקילה, ופתאום אחרי הקרב של גילי שריר, שני קרא לכולם לשיחה והודיע לנו שלאור המצב הבטחוני אנחנו צריכים לצאת משם כמה שיותר מהר ולנסוע לשדה התעופה תחת אבטחה כבדה שליוותה אותנו".
איך הרגשת בסיטואציה כזו? הרי הכל כבר מכוון לרגע העלייה למזרן
"זה מבאס, כי הייתי ממש פסע מלהתחרות, אבל הבנתי שיש דברים הרבה יותר גדולים ממני. ארזתי את המזוודות תוך שמירה על אופטימיות אל היעד הבא. משם טסנו ישר לאוסטריה. האיגוד הישראלי והעולמי עשו את כל המאמצים כדי שנתחרה שם בגרנד פרי, למרות שלפי התוכנית המקורית לא הייתי אמורה להתחרות שם בכלל אז 'מרחתי' את כל ההכנה עד לתחרות באוסטריה".
ובסוף זה נגמר בעוד זהב
"נמנע ממני להתחרות בטשקנט והגעתי לאוסטריה בידיעה שלא משנה איפה אנחנו מתחרים, אני הולכת לתת הכול. בטח עם המצב בארץ. מבחינתי, לצאת משם עם הזהב ולהשמיע את ההמנון באמצע המלחמה היה שווה את הכול".
מאז אולימפיאדת טוקיו היית ב-31 תחרויות וסיימת על הפודיום 27 פעמים, את מודעת לזה?
"וואלה? עכשיו אני מודעת, טוב לדעת, זה הרבה כאילו לא? אני מרגישה את הריצה הזו למרחקים מאז טוקיו. האמת שאני קצת בשוק מהנתון אבל זה כיף".
אנחנו חיים במדינה שבה החיים לא הכי יציבים, אבל רז הרשקו היא הדבר הכי יציב בעולם. מה הסוד?
"אחרי פריז שאלו אותי 'מה נותן לך את הדרייב להמשיך'. האמת שאין לי משהו אחד ספציפי לשים עליו את האצבע, אבל אני יודעת שיש בי תשוקה שעדיין לא פגה, ואני מודה עליה בכל יום. תשוקה לאימונים, לתחרויות ולענף בכלל. אני מרגישה שיש בי עוד המון דברים שאני יכולה לתת מעצמי, ויש יעדים שעוד לא הגשמתי בפן האישי. אני מאוד נהנית מהעובדה שכואבת לי הבטן מלחץ או מהתרגשות. מכל אימון או תחרות אני לוקחת משהו קדימה במטרה להשתפר כל פעם מחדש".
למרות שהיריבות לומדות אותך, את עדיין מצליחה לשלוט במשקל שלך בצורה פנומלית, כזו שלא נראתה בספורט הישראלי
"אני עובדת קשה ומנסה לעבוד על הדברים הטובים שלי ומכניסה קצת חידושים והפתעות במטרה ליצור קומבינציה מיוחדת. בקרב הגמר בטביליסי לא תכננתי לעשות את התרגיל הספציפי הזה, אבל ידעתי שאני אפיל אותה. הגעתי לקרב עם תוכנית ברורה וידעתי שכלום לא יזיז אותי מהתוכנית הזו. גם שנפלתי בווזארי וברחתי מהריתוק שלה, מהשנייה הראשונה באתי בגישה שאני אעשה כל מה שאני יודעת כדי לזרוק אותה, ואם זה ללכת עם הראש בקיר, אז עוד התקפה ועוד כניסה עד שהקיר נשבר".
נראה שהתרגשת מאוד בסיום הקרב
"יום התחרות היה יום הפטירה של סבתא שלי, אז חשבתי עליה כל הזמן. היא, סבא שלי וגם יונתן גוטין ז"ל שנפל בקרב בבארי, נמצאים אצלי בראש בכל תחרות. אני פשוט מרגישה אותם ויודעת שהם איתי בכל מקום אליו אני הולכת וזה נותן לי המון כוח".
אחרי הפרישה של ירדן ג'רבי ו"הילדים" של אורן סמדג'ה, את מרגישה שהיום את הפנים של הענף?
"אני לא יודעת, אבל יכולה לומר שזה מרגש שמה שאני עושה נוגע באנשים. ושתדע שכותבים לי גם כשאני לא מסיימת בראש הפודיום. גם אם זה אדם אחד או שניים זה כיף גדול וזו זכות ענקית שהחלום שלי כילדה צעירה הופך למשהו גדול וזה לא מובן מאליו. מה שכן, אפשר לומר שמאז השביעי באוקטובר שאם היה לי חלום אישי אז הוא הפך ללאומי. ומבחינתי, כל מדליה שאני זוכה בה היא גם של העם שלנו וזה נותן כוח לדעת שאני חלק מהעם שלאורך כל ההיסטוריה מנסים להוריד אותו ואנחנו מוכיחים כל פעם מחדש שאנחנו פה כדי להישאר".
רז הרשקו היא הג'ודוקא הטובה בעולם?
"עוד לא, יש עוד ליטושים וחידודים שצריך לעבוד עליהם כדי להגיע לזה. כמובן שאם אצליח לנצח בנות שטרם ניצחתי ולעמוד ביעדים שהצבתי לעצמי – כמו להיות אלופת עולם או מדליית זהב בלוס אנג'לס. או גם וגם, שזה גם בסדר. כרגע הפנים קדימה לאליפות אירופה בחודש הבא. ברור שלאור המצב במדינה ההכנה כנראה לא תהיה הכי אידיאלית, אבל אנחנו כבר רגילים לעשות דברים יוצאי דופן בנבחרת. בהמשך יש גם אליפות עולם ואולי מאסטרס, השנה עוד גדושה ואני מקווה שאצליח להוציא מעצמי את מה שאני רוצה".
אולימפיאדת לוס אנג'לס 2028 כבר נמצאת אצלך בראש?
"היא נמצאת, אי שם במאחורה של הראש. אבל אני באמת מתעסקת בכאן ועכשיו. אם אתעסק במה שרחוק מדי, אני עלולה ליפול בדרך. תמיד הולכים בצעדים קטנים אל המטרות הקרובות ולא על מה שיהיה עוד שנתיים. זה משהו שאני תמיד עובדת עליו עם עצמי, להתעסק בכאן ועכשיו, ולא להסתכל על מה יהיה או על מה היה"
מה דעתך על הכתבה?