אבטחה בעלות שיא: חשש מאנטישמיות באירוע המכביה ההיסטורי

בצל החשש מאנטישמיות, טורונטו נערכת לאירוח משחקי המכביה לצעירים. לראשונה זה 40 שנה, טורונטו תארח הקיץ את משחקי המכביה לנוער, אך לצד ההתרגשות הגדולה, המארגנים מודים כי נושא האבטחה הפך לאחד האתגרים המרכזיים של האירוע.

המשחקים, שייערכו בין 2 ל-7 באוגוסט בטורונטו, צפויים לארח כ-2,500 ספורטאים יהודים בני 13 עד 17 מ-85 קהילות ברחבי העולם. בנוסף, המארגנים מצפים לכ-15 אלף צופים שיגיעו לתחרויות במגוון ענפים, בהם כדורסל, בייסבול, גולף ואתלטיקה.

אלן פרליס, חבר הנהלת מרכז "Prosserman JCC" ואחד ממובילי הפרויקט, סיפר כי חלק גדול מההכנות התמקד בהתמודדות עם חששות ביטחוניים, במיוחד מצד קהילות יהודיות בארצות הברית.

"הם חושבים שהם יגיעו לכאן וימצאו רמות עצומות של אנטישמיות וסיכונים ביטחוניים", אמר. "הדרך שבה אנשים תופסים כיום את טורונטו, קנדה והקהילה שלנו היא עצובה".

לדבריו, הוקם צוות מיוחד שעובד בשיתוף פעולה עם המשטרה המקומית וגורמי ביטחון מהקהילה היהודית, כאשר תקציב האבטחה של הטורניר הפך לאחד הסעיפים המשמעותיים ביותר בהפקת האירוע: "עלויות האבטחה עשויות להיות בגודל של כל התקציב של חלק מהמשחקים עצמם".

גם אנדרו לוי, מנכ"ל "Prosserman JCC", התייחס לחשיבות האירוע על רקע העלייה בתקריות האנטישמיות מאז מתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר 2023. "הדרך הטובה ביותר להגיב לכך היא לחזק את החיים היהודיים ולבנות שותפויות עם הקהילה הרחבה יותר", אמר. "ואין דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר באמצעות ספורט".

לוי הוסיף כי לצד ההיערכות הביטחונית, היה חשוב גם ליצור תחושת ביטחון עבור המשתתפים: "העלייה בתפיסת האנטישמיות במדינה גרמה לנו לחשוב על אבטחה לא רק ברמה המעשית, אלא גם מבחינת המסר שאנחנו מעבירים, כדי שאנשים ירגישו בנוח להשתתף".

המארגנים מדגישים כי מעבר לתחרויות עצמן, מטרת המשחקים היא ליצור חיבורים בין צעירים יהודים מכל רחבי העולם. יותר מ-600 משפחות מטורונטו כבר התנדבו לארח ספורטאים שיגיעו מישראל, אוקראינה, ארגנטינה, הונגריה, בריטניה ומקסיקו, אך עדיין נמשך הגיוס של משפחות נוספות.

פרליס, שזוכר כיצד משפחתו אירחה ספורטאים ממשחקי המכביה הקודמים שנערכו בעיר ב-1986, סיכם: "זה משהו שרצינו להחזיר לטורונטו במשך שנים. מדובר באחת הקהילות היהודיות הגדולות והחזקות בצפון אמריקה. העובדה שהמשחקים לא נערכו כאן במשך 40 שנה הייתה עצובה. בסופו של דבר, הכול עוסק בחיבורים ובחוויה".