סופה של תקופה: פטריק אובינה עוזב את חולון אחרי 11 שנים

פטריק אובינה | הדר ואן קולא, איגוד הכדוריד

המרכז הניגרי, הזר בעל הוותק הגבוה ביותר בספורט הישראלי, נאלץ להיפרד מהקבוצה שהשלימה את מסכת הזרים שלה: "לא מאוכזב, גם אני צריך אתגר חדש. הרגשתי כמו ישראלי לכל דבר". החלום שלא התממש - להיות אזרח ישראלי

פטריק אובינה הוא שם מוכר בליגת הכדוריד. המרכז הניגרי הוא כנראה השחקן הזר עם הוותק הגדול ביותר בקבוצת ספורט ישראלית, לאחר שב-11 השחקנים האחרונות שיחק במועדון הכדוריד של חולון. בקבוצה קיבלו החלטה להשאילו לקבוצה אחרת שכן במועדון מימשו את מכסת הזרים. זו הייתה החלטה לא פשוטה – כשהבחירה הייתה צריכה להיעשות בינו לבין חברו ושותפו לדרך, פיליפ קאלו המקשר הניגרי, שיפתח את עונתו העשירית בחולון.

אובינה וקאלו למעשה לא פתחו את העונה, ונשארו בתחילתה בניגריה. המפנה הגיע לפני מספר שבועות כשנחתו בארץ, ובחולון היו צריכים לקבל החלטה מאחר שהשוער הבוסני המצטיין, מירזה הסליץ’, והמקשר הסרבי מילוש סאביץ’ – חתומים ושיחקו בשורותיה בחודשים האחרונים. פציעה של קפטן הקבוצה בראל לנציאנו הובילה לכך שבחולון היו חייבים שחקן למרכז ההגנה, וקאלו היה הנבחר.

לאורך התקופה הארוכה במועדון, אובינה, שהגיע לחולון בגיל 19 – חווה לא מעט בקבוצה. היו שם ירידות ועליות ליגה, הגעה היסטורית לגמר גביע המדינה וגם מסע המופלא של הקבוצה בעונה שעברה שנפסק בחסות הקורונה.

כעת, בגיל 30 הוא מוכן לאתגר חדש, וגם מקבל בהבנה את ההחלטה של חולון. "אני לא מופתע מההחלטה. זו הסיטואציה, ומקצועית – הם צריכים יותר את פיליפ מאשר אותי. אני מסתכל על ההחלטה הזו גם כטובה עבורי. ללכת אחרי כל כך הרבה שנים למועדון אחר, לאתגר חדש – זה משהו שגם אני צריך. זה יגרום לי לעבוד יותר קשה ויחזיר אותי גם לסטנדרט הגבוה שאני מציב לעצמי", מבהיר אובינה בריאיון לאתר איגוד הכדוריד. "מהי הבחירה שלי? אולי אלך למכבי קרית מוצקין, אולי למכבי ת"א. אני יודע שיש עוד קבוצות שצריכות אותי, ואני רוצה להרגיש כבר את האתגר החדש".

סיכום התקופה בחולון: "זו הייתה חוויה מדהימה. היו לי יחסים יוצאים מן הכלל עם כל מי ששייך למועדון. אני מאוד אוהב את העיר, וזה הרגיש לי לגמרי משפחה חמה ותומכת. התקופה ששיחקתי בחולון היא בהחלט יוצאת דופן עבור שחקן זר. לשחקן זר מאוד חשוב להרגיש שגם אוהבים אותו חזרה, ולאורך השנים האלו הרגשתי שמקבלים אותי כישראלי לכל דבר ולא כזר, ואני נתתי עבורה את הלב. היינו בליגה שנייה, עלינו, ירדנו, אבל השנים האחרונות היו מדהימות. הדברים התחברו, הגענו לגמר הגביע, עשינו מסע אדיר בעונה שעברה. בנינו דרך. כן, הסוף של העונה שעברה היה מאכזב, אבל אין מה לעשות – הקורונה עצרה הכל.

עוד אמר: "בסופו של דבר החלום שלנו לא קרה, ומאוד רציתי להיות שותף לתואר אליפות או גביע המדינה עם חולון. זה אכזרי, אבל צריכים להמשיך. איך פיליפ קאלו התייחס להחלטה? הקשר איתו באמת מיוחד. שיחקנו תשע עונות יחד בישראל, וקודם לכן גם בניגריה במסגרת הנבחרת. לא קל לו עם הסיטואציה, אבל ידענו שזה יכול להיות אחד משנינו. אני מרגיש שקצת עצוב לו, אבל אנחנו בסופו של דבר מקצוענים. אולי נחסר אחד לשני על המגרש, אבל ישראל מדינה קטנה – כך שאנחנו לא עושים מההחלטה הזו ביג דיל".

לאובינה היה חלום אחד שלא הצליח להשיג: "החלום שלי היה לקבל תעודת זהות, ולצערי זה לא אפשרי. אני מרגיש הרבה יותר ישראלי מאשר הרבה שחקנים זרים אחרים ששיחקו כאן. השחקנים בכל הליגה רואים בי כישראלי, ולא כזר מניגריה. בסיכומו של דבר אני עוד מעט 12 שנים בישראל. במועדון שלי וכל האנשים מסביב תמיד נתנו לי להרגיש בבית. חבל, כי גם היה לי לאורך השנים חלום לשחק בנבחרת ישראל. מצד שני, אני רק בן 30 ויש לי עוד כמה שנים טובות לשחק – אולי יהיה לזה גם ‘האפי-אנד'".

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי