אלופת האתלטיקה ששילמה בחייה, רק בשל היותה יהודיה

את סיפורה של האתלטית היהודיה, לילי חנוך, שמעתי לפני שנים רבות מאוד, ואין מתאים יותר מיום הזיכרון לשואה ולגבורה כדי להוציא אותו לאור על מנת להמשיך את מורשתה של לילי ולהנציח את זיכרונה.

לילי נולדה בגרמניה והדהימה את עולם הספורט משום שהפגינה יכולות פיזיות יוצאות דופן. היא הייתה אלופת גרמניה בשני מקצועות השדה, הדורשים כוח פיזי מתפרץ – זריקת דיסקוס והדיפת כדור ברזל.

המפליא בסיפור הוא היותה במקביל גם אצנית מעולה, דבר שאינו שגרתי בעולם הספורט. יתרה מכך, בשנת 1924 נערכה אליפות גרמניה באתלטיקה, שם היא זכתה במספר מרשים של ארבע מדליות: מדליית כסף בריצת 100 מטרים, בנוסף לשלוש מדליות זהב בקפיצה לרוחק, הדיפת כדור ברזל וזריקת דיסקוס. לילי הוכתרה אז לאתלטית הבולטת באליפות גרמניה.

האמת היא שלא היה מדובר בהפתעה, שכן לילי הגיעה לאליפות עם תואר שיאנית העולם בזריקת דיסקוס שקבעה שנה קודם לכן, בתוצאה 26.22 מטרים.

בשנת 1925 היא ניפצה את שיא העולם גם בהדיפת כדור ברזל והעמידה אותו על 11.57 מטרים. בזכות היותה אצנית כה מצטיינת, לילי אף נכללה ברביעיית הרצות של גרמניה, נבחרת שבשנת 1926 קבעה שיא עולם של 50.4 שניות בריצת השליחות בקטגוריית 4×100 מטרים.

אלא שענניו השחורים של השלטון הנאצי התעלמו מהכבוד הרב שהעניקה לילי חנוך לגרמניה. תחילה היא סולקה מהמועדון שבו התאמנה בברלין, ונאלצה להתאמן במועדון שכלל רק ספורטאים ממוצא יהודי. ב-1942 כבר גורשה ללטביה, חיה ימים מעטים בגטו היהודי, ונלקחה עם אמה ליער סמוך לריגה, שם נרצחו השתיים מכדורים של מכונת ירייה. הן נקברו בקבר אחים, עם מספר גדול של יהודים שנקטלו באותה צורה מזוויעה.

רק בשנת 2008 הונח לוח זיכרון ללילי בסמוך לבית שבו התגוררה בברלין, ועליו רשומים הישגיה יוצאי הדופן. ואיך אומרים: טוב מאוחר מאשר לעולם לא.

יהי זכרה ברוך.