אני כבר ניצחתי: המתמודד החדש של נינג'ה ישראל לא מפחד מכישלון

קיבל את התמיכה והחליט ללכת על זה. ג'וזף עם המשפחה | יחצ

ג'וזף טרסוב מוכר היטב ביוטיוב כאב של "משפחת טרסוב". רגע לפני שיעלה לתחרות המאתגרת, הוא מספר בטור מיוחד מה הוביל אותו לנינג'ה ישראל, ומדוע גם כישלון טלוויזיוני לא ימחק את המשמעות החדשה שמצא לחייו

(גודל טקסט)

זה סקסי, זה גברי, זה מצטלם נהדר. תדמית הנינג'ה של ימינו היא לא פחות מאשר התגלמות האגו הגברי המהולל. אבל… אבא ל-3 ילדים זה סטטוס שהוא לא ממש החומר שממנו עשויים נינג'ות, ואני בטוח שהרבה יסכימו איתי. כשהגיע הטלפון מעורך התוכנית של נינג'ה ישראל, שביקש ממני להגיע לאודישן לתכנית, אמרתי לעצמי, "זו לא תהיה הפעם הראשונה (ואני מניח שגם לא האחרונה) שאני אעשה דברים שבחיים לא חשבתי שאעשה".

למה להכניס ראש בריא למיטה חולה? למה לנסות משהו שבשבילי הוא אתגר כמעט בלתי אפשרי, שההקרבה שלו עבורי היא הרבה יותר גדולה כנראה משל הרבה אחרים, ש'לצאת מאזור הנוחות' לא מתחיל אפילו לתאר את מה שמתוכנן לי אם אכן אתקבל?

אז בואו ואגלה לכם משהו: לא באמת חשבתי שאתקבל לתוכנית. אני אמנם בכושר שיא, יותר ממה שהייתי לפני 20 שנה, שזה הרי הגיל הממוצע של המתמודדים של נינג'ה ישראל. אבל סגר קורונה בפול פאוור, שני ילדים קטנים ותינוק חדש בבית, ארבעה ערוצי יוטיוב בועטים בכל הכוח ומנכ"לית אחת (מורן אשתי) שלא סובלת חיסורים. הר מידוריאמה נראה רחוק מתמיד.

ג'וזף טרסוב
מי שמאמין לא מפחד. ג'וזף טרסוב | יח"צ – חד פעמי, יחצ

עם מנטרה נדושה של 'חיים רק פעם אחת' קיבל את פניי בוחן שרירי קשוח בפנים חמורי סבר וחילק לי מיד הוראות לביצוע. "באתי לאודישן לנינג'ה ישראל לא לגיבוש מטכ"ל",, זרקתי לו עם קריצה, חשבתי אולי הוא יעשה לי הנחה אבל הוא בלי למצמץ פקד עליי לטפס על חבל בגובה 3 מטר.

תובנה אחת מאוד ברורה התחילה להתגבש בראשי – ככל הנראה דברים שרואים מכאן לא רואים משם. הכורסא שלי בבית מפנקת במיוחד בזמן שמתמודדים אחרים מקפצים ונרטבים להם במסלול הנינג'ה. איך הגעתי למצב הזה, שאלתי את עצמי בעודי נאבק בתחושת FOMO מעצבנת, כששבועות חלפו מאז האודישן וההודעה החגיגית על קבלה לתוכנית כנינג'ה מן המניין לא נראתה באופק.

"העיקר ניסיתי", אמרתי לעצמי, והוספתי ש"כנראה זה לא נועד לקרות", פלוס עוד כמה קלישאות נדושות שתמיד עובדות במצבים האלו ונזרקו לחלל האוויר. פתאום, משום מקום, הגיעה הבשורה המשמחת והמלחיצה בו זמנית. "התקבלת לתוכנית", נאמר בצד השני, "אתה בפנים". להגיד שהייתי בשוק זה אנדרסטייטמנט, הרי עבר כל כך הרבה זמן מאז האודישן ובתור שועל ותיק בתעשייה זה נחשב רמז די עבה לכך שלא עברת. נפל לי האסימון ובן רגע מפלס הלחץ שלי זינק, האדרנלין טיפס והבנתי שנותר לי פחות מחודש וחצי להתכונן לתחרות ולצילומים. עם כל הטירוף בבית, זה היה נראה כמו משימה בלתי אפשרית. או שאני נותן את המקסימום שלי ומתאבד על זה או שאני מקפל את הזנב בין הרגליים ומוותר.

ולא, אני לא מתכוון להעמיד פנים שהמחשבה על ויתור לא עלתה בראשי, אבל מיד בתום כינוס הקבינט המשפחתי היה ברור מעל לכל צל של ספק שמשימת אבא כנינג'ה של ישראל מקבלת אור ירוק.

משפחת טרסוב נינג'ה
קיבל את התמיכה והחליט ללכת על זה. ג'וזף עם המשפחה | יחצ

כשחושבים על זה, 45 יום יכולים להישמע כמו המון זמן. לא כשמדובר במסלול נינג'ה ישראל ובטח לא כשמדובר במישהו כמוני עם אפס רקע בטיפוס, התעמלות או פארקור. דבר אחד היה ברור – הייתי חייב לגבש תוכנית פעולה באופן בהול. טלפון קצר עם מתן בלו, אחד הפיינלסטים הבולטים של נינג'ה ישראל, וקיבלתי את המציאות בפנים. "זה טירוף", הוא אמר לי, "אתה חייב להבין: אתה בלי שום רקע לנינג'ה ויש לך עוד חודש וחצי עד המסלול, הסיכוי נמוך ולא לטובתך". השיחה הסתיימה, לא לפני שהוא המליץ לי בחום להמתין לעונה הבאה.

אני לא יודע איזה קול מטורף היה לי בראש, או איזה אלטר אגו של ג'וזף החליט שאחרי כל אלה, החלטתי שאני הולך לנסות את האתגר הזה כנגד כל הסיכויים. אולי זו הייתה דמותם של אמה ומיילו הגאים והמרוגשים אחרי הבשורה שהתקבלתי לתוכנית, שהיו לנגד עיני כשהחלטתי שאני לא מוותר. אולי הרצון להוכיח לעצמי, שאין דבר העומד בפני הרצון ואולי בכלל הרצון להוסיף אתגר ועניין חדש באמצע החיים. בכל מקרה, החלטתי שאני הולך על זה ועד הסוף.
אימונים אינטנסיביים, 6 ימים בשבוע, בוקר וערב – ככה נראו החודש וחצי שלי לפני העלייה למסלול הנינג'ה. גוף כואב ופציעות מספורט חדש שמעולם לא התנסיתי בו, עם מחסור גדול בשעות שינה בגלל תינוק חדש בבית – זאת הייתה מנת הדגל שלי. שילוב נוראי, אני יודע, אבל הלחץ מלאכזב את עצמי, את המשפחה שלי, את קהל העוקבים שלי היה גדול יותר.

משפחת טרסוב
חלוצי הז'אנר. משפחת טרסוב | יח"צ – חד פעמי, אמיר יהל

45 יום אחרי, אני על המסלול של נינג'ה ישראל. אורות אדומים דולקים במצלמות ואני על הפודיום, עם לב דופק ב-300 קמ"ש, ממתין להזנקה. המשפחה למטה במתח, הקהל מריע בקול והראש במקום אחר חושב על כל הטירוף שעברתי, על כל מה שהקרבתי, ומה אם אפול למים? האם זה היה שווה את כל זה?

באופן מפתיע, מחשבה אחת ברורה התגנבה לראשי: הנינג'ה הציל אותי. בלי לדעת או להתכוון, ניצלתי מהשגרה של עצמי, מתקופה משוגעת של קורונה בחיים. זה נתן לי אתגר, מטרה גדולה בעלת משמעות. הבנתי שאני כבר ניצחתי. עכשיו מה שנותר לי הוא לעשות את הכי טוב שאני יכול ברגע שיישמע פעמון הספירה לאחור.

"משפחת טרסוב" היא חלוצת טרנד המשפחות ביוטיוב בישראל. ג'וזף טרסוב יתחרה הערב (21:15, ערוץ 12) בפרק של "נינג'ה ישראל".

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי