שרית שנער, מנכ"לית איגוד ההתעמלות, החלה את קריירת הספורט שלה בענף הכדורגל כבר בגיל 6. בזמנו זה לא היה פופולרי מאד בקרב ילדות קטנות כך שכבר אז נחשבה שרית לפורצת דרך, כאחת מחלוצות כדורגל הנשים בישראל, שעד גיל 15 שיחקה כבת יחידה בקבוצות בנים. שרית שימשה כקפטן נבחרת ישראל לנערות ולבוגרות, הוכתרה כ"מלכת השערים" של ליגת העל בכדורגל נשים שלוש שנים ברציפות, שיאנית הופעות בנבחרת ישראל בכדורגל נשים ו"שחקנית העונה" בליגת הנשים. בשירותה הצבאי הייתה ספורטאית מצטיינת במחוז מרכז של פיקוד העורף. עם שחרורה, נסעה לשחק בליגת המכללות בטקסס שם למדה לתואר ראשון בכימיה. בשנים 2007 – 2009 שיחקה בקבוצות באירופה.
שרית, ילידת קיבוץ גלאון, מתגוררת היום בראשון לציון וככזו הנחשבת לפורצת דרך, גם במישור המשפחתי היא החליטה, יחד עם בת זוגה, אשת חינוך במקצועה, ללכת במסלול שונה מהמסלול המוכר ולחנך את שלשת ילדיהן בחינוך ביתי. לרגל יום האשה שוחחנו עם שרית על ספורט גברים וספורט נשים, האם בכלל יש באמת הבדלים בין המינים בתחום הזה, ניהול ע"י נשים וכמי שהיתה שותפה להצלחה הגדולה שחווה האיגוד במשחקים האולימפיים בטוקיו – על שבירת תקרות זכוכית….
איך הגעת מהכדורגל לאיגוד ההתעמלות?
"כשפרשתי מעולם הכדורגל לא ראיתי את עצמי עוסקת בתחום אחר מלבד ספורט ולכן לאחר שסיימתי תואר שני במנהל עסקים ולאחר פרק קצר בן שנתיים בעולם ההיי-טק החלטתי לעבוד במכון וינגייט כעוזרת למנהל ביה"ס למאמנים. בשנת 2014 כשנפתח מכרז על תפקיד מנכ"לית איגוד ההתעמלות בישראל הרגשתי שאני מוכנה למה שזיהיתי אז כתפקיד חיי – תפקיד שמשפיע על ענף ספורט מרכזי בישראל, תפקיד שמאפשר לשנות מציאות, תפקיד שמאפשר לי לתת את הטון ולא להיות עוד חרוז בשרשרת. במבט לאחור אני בטוחה שצדקתי… היום אני מרגישה מסופקת מאד, מאותגרת תמיד לטובה, מצליחה יחד עם הצוות שלי להשיג כל פעם עוד מטרות, לכבוש עוד שערים (או יעדים…) ואין הנאה גדולה מזו".
האם לדעתך איגוד ההתעמלות הוא יותר בעל אופי נשי מאשר גברי?
"איגוד ההתעמלות כולל בתוכו מספר ענפים. נכון שבהתעמלות האמנותית ישנן, נכון להיום, רק נשים אבל הענפים האחרים מאוזנים – התעמלות מכשירים, אקרובטיקה, טרמפולינה. מדובר בספורט מקצועי, הישגי ללא קשר למגדר, וכל אחד כמובן צריך לתת את המקסימום שלו כדי להגיע להישגים. זכיתי לעבוד באיגוד שמכבד את כל המתעמלים שלו באותה מידה. כל מי שמתחרה בספורט הישגי נתקל באותם קשיים – פציעות, לחץ מאסיבי, משברים, הצלחות, עליות ומורדות".
למה את מייחסת את ההצלחה של האיגוד בכלל ובשנה האחרונה בפרט עם ההישגים המדהימים אליהם הגעתם?
"כשנכנסתי לתפקיד נתקלתי באיגוד עם גירעון, מלחמות פוליטיות ואי סדר. עם המון עזרה מצוות נהדר, שברובו אגב נשי, וגיבוי מהנהלת האיגוד שגם בה לאורך השנים יותר ויותר נשים, הצלחנו לבסס את מעמדנו כאיגוד מוביל בישראל עם קבלות והישגים. אני חושבת שהמיומנויות והערכים בהם האמנתי כקפטן נבחרת ישראל בכדורגל עזרו לי בניהול האיגוד. בניתי צוות מלוכד ומקצועי, הובלתי אג'נדה ברורה ולא פחדתי לקבל החלטות קשות, עשיתי הכל בשקיפות ובנחישות. חשוב לי לציין שההצלחה הזו התאפשרה בזכות השותפים שלי לדרך – כנרת צדף יו"ר האיגוד לשעבר ועודד אברמסון שכיהנו בסייקל טוקיו, ואבי שגיא היו"ר החדש שממשיך את אותה דרך של ניהול נחוש וחותר להצלחה. העובדה שהצוות ברובו נשי כמובן תורמת לזה כי אין מה לעשות, בסופו של דבר נשים מנהלות בצורה רחבה ומסורה, שכוללת אינטליגנציה רגשית גבוהה, הבנת מצבים בתפיסה רוחבית ומתכללת, כמובן יכולות של מולטי טאסקינג וניתוח אסטרטגי. אנחנו מתמקדים בקבלת החלטות טובות שיובילו אותנו קדימה. כל יום באיגוד הוא כמו רכבת הרים אבל זה מה שכיף ומאתגר וגורם לי לקום כל בוקר עם חיוך".
האם יש בספורט הישראלי מקומות שלדעתך טעונים שיפור מהיסוד?
"חייבים יותר נשים בפוזיציה של קבלת החלטות ואז השוויון יגיע גם מלמטה. אפשר לראות דוגמאות מענפי הכדור בעיקר – כשיש ניהול גברי ברובו הסטטוס קוו נשמר, הקצאת המשאבים וקבלת ההחלטות נעשים בצורה אחרת. הרבה נשים ספורטאיות, לאחר הפרישה שלהן מתרחקות מניהול וזה חבל. יש דוגמאות רבות לנשים טובות שמנהלות בספורט הישראלי כמו כנרת צדף שכבר הזכרתי, ומנכ"ליות ויו"ר של איגודים שמאד מצליחות בגופים אותן הן מנהלות וכמובן יעל ארד שהיא דוגמא ומופת לנשים רבות. אם אנחנו מהוות 51 אחוזים מהאוכלוסייה אין סיבה שלא נהיה באחוז הזה גם בפוזיציות הניהוליות".
נושא המוגנות בספורט עלה לתודעה לאחרונה. מה תרצי לומר בהקשר הזה?
"ראשית אגיד בגאווה שאיגוד ההתעמלות הוא חוד החנית בכל הקשור לכך. יזמנו פרויקט והשקענו משאבים רבים, כולל גיוס מומחים בתחום, דוגמת פרופ' יפעת ביטון, נשיאת המכללה האקדמית אחווה. כל זאת במטרה לייצר תכנית עומק שבמסגרתה ראיינו מאמנים מובילים, מתעמלי הווה ועבר ויחד יצרנו קוד אתי קצר ובהיר להבנה שמהווה תכנית דגל שהאיגוד יטמיע בפעילות שלו, בפעילות של האגודות השונות בשטח. אנחנו עוסקים בענפי ספורט מאד אינטנסיביים ומוגנות בספורט לטעמי זה לא רק מניעת הטרדות מיניות שזה נושא חשוב כשלעצמו, אלא לייצר עבור המתעמלים מרחב פרטי מוגן ומכבד שיאפשר להם להתרכז במה שהם עושים ולהרגיש שהם פועלים בתוך סביבה בריאה, מוגנת בה המדליה היא לא חזות הכל. קודם כל החשיבות היא לאנשים עצמם".
מה דעתך על הכתבה?