אורי ששון, מגדולי ענף הג'ודו בישראל אי פעם, הודיע הבוקר (חמישי) על פרישה בגיל 31 ובכך חתם קריירה שנקודת השיא שלה הייתה הזכייה במדליית ארד אולימפית במשחקי ריו 2016. ששון זכה במדליה אולימפית גם בטוקיו 2020 בתחרות הקבוצתית, ובנוסף היה סגן אלוף אירופה ב-2015 וב-2016. הג'ודאי צפוי להיכנס לתפקיד מקצועי באיגוד הג'ודו.
בפתח דבריו במסיבת העיתונאים אמר ששון כשדמעות זולגות מעיניו: "מעל 20 שנה שאני נמצא בתוך הג'ודו, עולם מופלא ועוצמתי. היום אני מודיע על פרידה מענף הג'ודו שהפך אותי למי שאני וסיום הפרק הכי משמעותי בחיים שלי. מאז ומתמיד הייתה לי מערכת יחסים מורכבת, כי מצד אחד הייתה לי את התשוקה להגשים את החלום הגדול ביותר להיות ספורטאי אולימפי, אבל ליוו אותי גם תחושות פנימיות, ספקות ושאלות אם אני מסוגל לעשות את זה", המשיך ששון, "בריו דה ז'ניירו הבנתי שצריך לעבוד קשה כדי להשיג דברים עם משמעויות ועל הפודיום ניצחתי את כל הפחדים שלי. זה גם מסר שחשוב לי להעביר לילדים ולנוער: לכל אחד מאיתנו יש פחדים וספקות, אבל הבנתי שבכל אחד מאיתנו יש גם את הכוחות להתגבר ולהצליח, גם כשיש קולות אחרים. תזכרו תמיד למה אתם עושים את מה שאתם עושים ושלכל אחד יש את הדרך שהכי מתאימה לו".
ששון גם סיפר על ההחלטה הקריטית להמשיך ארבע שנים נוספות אחרי אולימפיאדת ריו: "יכולתי לפרוש כבר אז, השגתי את כל מה שחלמתי עליו, אבל בתוך תוכי ידעתי שיש לי עוד המון מה לתת. בקמפיין לאולימפיאדת טוקיו, בגרנד סלאם תל אביב, זכיתי בטורניר שנה אחרי שנה וזה היה מטורף לחוות את הקהל הישראלי כל כך קרוב למזרן ולצד המשפחה. ידעתי שלא יהיו לי עוד הרבה רגעים כאלה. המשחקים האולימפיים בטוקיו היו חוויה בלתי נשכחת ולראשונה בחיי הבנתי מה זה ספורט קבוצתי – בספורט היחידני אתה דואג לעצמך, ופה היה משהו אחר כי כל אחד היה בשביל השני והשנייה כמו שמעולם לא היה. זה היה הישג שריגש רבים כי הוא היה יוצא דופן ובזכותו גם הפכתי לג'ודאי הישראלי הראשון שזוכה בשתי מדליות אולימפיות. לא הייתי סולח לעצמי אם הייתי פורש אחרי ריו ואיזה מזל שבחרתי נכון".
מתי החליט לפרוש: "אחרי האולימפיאדה החלטתי לעשות את הטיול אחרי צבא ואז הבנתי שאין לי כבר את הדחף להתחרות. אני מרגיש שמיציתי את הקריירה שלי ולא מצטער על שום דבר, כי כל מה שקרה לי גם הוביל אותי ללמידה ולהתפתחות. שמתי את הלב שלי על המזרן בכל קרב, גם כשזה לא הלך, אבל למדתי שהתמדה ומחויבות בלתי פוסקת מביאים תוצאות בסופו של דבר. אני שלם עם הדרך שלי, עם המאמצים שלי, עם ההפסדים ועם הניצחונות".
הרגע שהוא הכי יזכור מהקריירה: "זו שאלה קלה: הרגע שהשופט בריו מכריז עליי כמנצח. תפסתי את הראש והסתכלתי על אורן (סמדג'ה, י.ט), זה הרגע שלעולם לא אשכח. זה הרגע המאושר בחיי".
התכניות ליום שאחרי הפרישה: יש לי בי רצון מאוד גדול להעביר את הידע ואני מרגיש שאני צריך לתת בחזרה, כי בזכות הג'ודו והאיגוד אני נמצא כאן היום. אני בטוח שתראו אותי בקונסטלציה כזו או אחרת".
גם אורן סמדג'ה, מאמנו של ששון, התייצב לצדו ואמר: "לאורי יש חלק חשוב בעיצוב שלי כמאמן. לקחתי הרבה דברים מהמאמן שלי, משה פונטי כמובן, אבל אורי שינה אצלי משהו בגישה. היו לנו הרבה חיכוכים ואי הסכמות בתחילת הדרך, אבל ברגע שהדברים התחילו להסתדר ואני למדתי לדבר איתו ולאמן אותו, אז הגיעו ההישגים. שאלו אותי תמיד מתי היה הרגע שבו זיהיתי את הפוטנציאל באורי – ידעתי שיש כאן בחור עם פוטנציאל גדול שאני לא ראיתי ועשינו כל מני דברים כדי לגרום לו להיות טוב יותר. בסופו של דבר ההחלטה להעלות אותו למשקל של 100 ק"ג ומעלה אפשרה לו לטוס. היו כמה הפסדים בדרך, אבל התפנית הגדולה הגיעה במשחקי באקו ב-2015, שם הבנתי שהוא בשל למדליה אולימפית".
שר התרבות והספורט חילי טרופר הודה לששון על הקריירה המפוארת: "אורי ששון הוא מהספורטאים המוכשרים בישראל. עם הרבה נחישות והתמדה הצליח אורי במהלך השנים לקטוף הישגיים משמעותיים שהסבו למדינת ישראל גאווה גדולה, בראשם זכייה במדליה אולימפית בריו שגרמה לכולנו להתרגש ולשמוח יחד איתו. במסגרת תפקידי כשר הספורט פגשתי את אורי לא פעם וגיליתי שמאחורי ההישגים והניצחונות יש גם לב רחב והוא פועל רבות למען האחר. אורי היקר, מאחל לך הרבה הצלחה בהמשך הדרך".
