יהודה מעיין: "ראוי שהטאקוונדו יגיע למקום הראוי לו גם בישראל"

כששומעים את השם יהודה מעיין, בראשו של אוהד הספורט הממוצע מיד יקפוץ ענף השיט, הוועד האולימפי או אפילו הבלחות תקשורתיות צבעוניות. אולי לא כולם יודעים, אבל בחודשים האחרונים יהודה מעיין מכהן כיו"ר איגוד הטאקוונדו בישראל, אותו ענף אולימפי אשר הביא את המדליה האולימפית הראשונה בטוקיו 2020 בקיץ שעבר (הארד של אבישג סמברג).

"נחיתתו" של מעיין על כסא היו"ר לא קרתה יש מאין, אבל בהחלט הפתיעה רבים בספורט האולימפי, שהרי מדובר באיש המזוהה כל כך עם ענף השיט. תחת שרביטו זכה הענף בעשרות מדליות בינלאומיות וגולת הכותרת שלוש מדליות אולימפיות: ארד של גל פרידמן באטלנטה 1996, זהב של פרידמן באתונה 2004 וארד של שחר צוברי בבייג'ינג 2008. אם כך, אין ספק שמדובר באיש של עשייה, חתירה למטרה ובהחלט גם של תוצאות, אבל מה לעזאזל הקשר בינו לבין ענף הספורט הקוריאני?

רבים הרימו גבה כשמעיין הגיע להציץ ביום התחרות של אליפות ישראל שהתקיימה בינואר השנה ברמלה. אפילו יו"ר הועד האולימפי הישראלי, יעל ארד, לא הבינה ותהתה: "מה הסיפור יהודה, מה אתה עושה פה?". מעיין חייך בערמומיות, אך שמר על שתיקה.

מנכ"לית האיגוד נועה שמידע ידעה את התשובה. "שמשון חי יוסף עמד לסיים את תפקידו", מספרת שמידע השבוע תוך ישיבה עם מעיין. "התחלתי לעשות סקאוטינג לגבי תפקיד היו"ר, מישהו שהוא ביצועיסט. לאן שלא פניתי ועם מי שלא דברתי, כל התשובות היו 'יהודה מעיין'. קבענו פגישה, ידעתי במי מדובר, אבל לא הכרנו ברמה האישית. הבנתי שיש כאן הזדמנות להביא איש מקצוע שמכיר את העולם האולימפי לפני ולפנים, והבאתי את הרעיון לצירופו של יהודה בפני הוועד המנהל של הענף".

מעיין, שנבחר פה אחד לתפקיד, הודה: "נכון, אין לי קשר מוקדם לענף, אבל אני איש של אתגרים ומשימות מיוחדות. אם הצלחתי בענף השיט ובוועד האולימפי, אני לא רואה סיבה שלא נצליח גם כאן. יש אתגרים, יש יעדים ואני מאמין ביכולת שלי".

מה מטרת העל שלך?

"הרצון שלי הוא להביא את הענף מנקודה אחת בה הוא נמצא כיום, אחרי זכייה במדליה אולימפית, לנקודה גבוהה יותר אשר ממנפת את ההצלחות ורואה רק קדימה".

איך אתה כל כך בטוח בעצמך? הרי הגעת אחרי השיא, זכייה במדליה אולימפית. כל דבר פחות מזה ייחשב לכישלון.

"מה שיפה בכל הסיפור זאת החשיבה שאפשר לייצר עוד. מדובר בענף מתפתח, שיש הרבה מה ואיך לעבוד איתו ולהביא אותו לקהל רחב יותר, לשכבות מגוונות. זה שכולם אוהבים כדורגל וכדורסל, כבר הבנו, אבל הסיכוי להצליח בענפים הללו נמוך הרבה יותר. יש ערים רבות בהן הענף פופולרי יחסית, אבל לא מגיעים מספיק ילדים. נכון יהיה להטמיע את החיבור והאהבה לטאקוונדו בקרב הילדים, ומהם ייצאו המדליסטים הבאים".

איזה ענף מצאת?

"קודם כל מצאתי פה מנכ"לית שהיא עילוי, היא אשת מקצוע ומסורה לענף. כמוני, גם היא מגיעה מהספורט התחרותי והיא נולדה בענף. נועה עובדת מבוקר עד לילה סביב הענף, שדבר אחד מאוד ברור בו: יש מוטיבציה, יש מקצוענות ויש רעב גדול, אבל חסר כוח אדם וכמובן גם תקציבים. הרצון שלי להכפיל ואולי לשלש את כמות המשתתפים הרשומים באופן רשמי בענף".

איך עושים את זה?

"ראשית, מנגישים את הענף בכל מקום, עושים ימי היכרות ומיונים למתעניינים, מתחילים בפריפריה. תאמין לי, זה עובד. אני רוצה לראות איך גם מהשכבות החלשות או המוחלשות מגיעים לענף. ילדים בנצרת, בעיירות הפיתוח, בערי השפלה, מעוררים תודעה. בעיני זאת הצלחה ובעיני זאת מטרה חשובה שתביא את הענף לעתיד ורוד ומוצלח".

מה עושים עם המחסור הידוע והברור בכסף?

"קודם כל מנסים לגייס מכל מקור אפשרי, מנסים לעזור לספורטאים הבכירים שלנו עם ספונסרים. הם מביאים הצלחות באליפויות השונות, בתחרויות סבב גביע העולם המביאות ניקוד אולימפי, באליפות אירופה האחרונה. חייבים לעשות הכול כדי לסייע להם".

ומה עם השאר?

"יש לי שלוש מטרות קצרות טווח והן תוכלנה לסייע להקפיץ תודעתית את הענף ובעיקר לקדם אותו. יש את פרויקט המאמנים המתוקצב על ידי משרד הספורט ומועדון אחד כבר קיבל תקצוב לשלוש השנים הבאות. מבחינתי זאת פריצת דרך שיכולה להביא לבשורה לשאר המועדונים בענף. דבר שני, מנסים לדאוג לתקציב שוטף לאולם ברמלה. אמנם העירייה הבטיחה וקיימה בנוגע לאכסניה, אבל המקום כאולם הראשי, המארח את רוב התחרויות בארץ ובעיקר את מאמני ולוחמי הנבחרת הלאומית, חייב תחזוקה קבועה וראויה ואנחנו מול משרד הספורט כדי להגדיל את תקציב הענף. הטאקוונדו ראוי לבית, וזה צריך להיות בית איכותי ומקצועני.

"הנקודה השלישית היא ההכנות האולימפיות. פריז 2024 כבר מעבר לפינה וללא תמיכת משרד הספורט בסיוע להוצאת הצוותים והלוחמים למחנות אימון בחו"ל, יהיה קשה לשחזר את ההישגים הנפלאים שהספורטאים שלנו משיגים בעמל כפיים, הרבה גם בזכות הצוותים האיכותיים שלנו. איפה תראה עוד ענף בו הלוחם הפראלימפי הבכיר שלו כמו אסף יסעור, מתאמן בתנאים שווים יחד עם שאר הלוחמים ועם הצוות הכי איכותי בהנהגת יחיעם שרעבי? אין לזה אח ורע, וזה מתוך מחשבה לתת את התנאים האופטימליים ביותר לכולם".

אבל אחד כמוך, אין משהו גדול על הפרק? כל הסיפורים על בניית הענף יפים, אבל צריך תכלס.

"למה לא? נועה החלה עוד לפני כניסתי לתפקיד הליך לבקשת קיום תחרות בינלאומית במסגרת סבב גביע העולם. האיגוד הבינלאומי אישר וב-13-14 באוגוסט תתקיים כאן לראשונה תחרות בינלאומית בסדר גודל שכזה. מלוא הקרדיט מגיע לנועה. אני מצדי סגרתי חסויות וזכויות שידור על יום התחרויות לבוגרים. בנוסף, הגשנו בקשה לקיום אליפות אירופה האחרונה לפני המשחקים האולימפיים בישראל או את תחרות המיונים בתחילת 2024. מסתכלים עלינו באור שונה וחיובי בזירה הבינלאומית, וראוי שגם בישראל הענף יגיע למקום הראוי לו".

אתה משווה לג'ודו למשל, או לשיט ממנו אתה מגיע?

"אמרתי בתחילת דבריי, המטרה שלי להוביל את הענף מנקודה בה הוא נמצא כרגע ולהרים אותו. אני לא משווה לאף ענף ולא מתחרה באף אחד, אנחנו מספיק טובים מבלי להסתכל הצידה כל הזמן. לשיט ולג'ודו יש היסטוריה ארוכה וטובה, גם ההתעמלות זה כוח עולה, אבל אותי מעניין כרגע רק הטאקוונדו, ואני מאמין ביכולות שלי ובשותפתי לדרך נועה שמידע שהיא נכס לענף".

אם תשיג חלק מהדברים שהצבת או את כולם, תפרוש?

"קודם כל אני כאן, לפחות עד לאחר המשחקים האולימפיים. אם נעשה מה שנכון ונעמוד במטרות וביעדים, מי יודע עוד כמה זמן אהיה כאן".