אחד הדברים היותר יפים בספורט הוא שיש כל כך הרבה סוגים של ספורטאים. אלה שניזונים מלהיות בקדמת הבמה, אלה שמעדיפים להיות מחוץ לאור הזרקורים ולהפתיע, אלה שמובילים ואלה שמשלימים. ואיך זה קשור ללונה צ'מטאי סלפטר? יש בה קצת מכל דבר, והיא הייתה צריכה לטעום מהכול כדי שבפעם הראשונה היא תצליח לחבר את החלקים של הפאזל למרתון מוצלח במסגרת אליפות עולם או המשחקים האולימפיים.
לא נתעלם כמובן מהעובדה שבמרץ 2020 היא הפכה לרצת המרתון השישית בכל הזמנים מבחינת התוצאה אחרי שניצחה במרתון טוקיו, רגע לפני שהעולם נסגר. עד תקופת הקורונה וגם בשנתיים שלפני כן היא ניפצה את כל שיאי ישראל בריצות למרחקים ארוכים וגם זכתה באליפות אירופה בריצת ה-10,000 מטרים, אבל באליפויות העולם ובמשחקים האולימפיים – תמיד משהו התפקשש.
יותר מזה, גם כשהיא רצה מרתון לראשונה בחייה בטבריה, היא נאלצה לפרוש בגלל מכת קור. בהמשך, ובמרתונים חשובים יותר גם היו מכת חום, כאבים כתוצאה מהנקה, כאבי מחזור וסיבות שונות ומגוונות לפרוש ממרתונים או להנמיך משמעותית את הקצב. יכול להיות שבתוך כל הסיבות האלו היה רצון עז שלה, בתור מי שהפכה לכוכבת הגדולה של האתלטיקה הישראלית, להיות בקדמת הבמה העולמית. זה אומר שבמרתונים כמו באליפות העולם בדוחא 2019 או במשחקים האולימפיים בטוקיו, היא החליטה שהיא לוחצת על הדוושה עד הסוף והולכת "אול אין" מול הרצות הטובות בעולם. אבל במרתון, אם הלכת "אול אין" מול מישהו שביום נתון מספיק שיהיה טוב ממך בחצי דקה – אתה בהחלט יכול לסיים את המשחק מהר מאוד. ראינו את זה קורה אפילו היום לשתי רצות אתיופית ושתי קנייתיות, כולל אלופת העולם מ-2019 רות צ'פנגטיץ'.
ושוב, אחד הדברים היפים בספורט ובחיים בכלל זה ללמוד מטעויות ובאמת ליישם את זה. מה שראינו היום על המסלול באורגון היה לגמרי שכר הלימוד של רצה מבריקה, שאולי הבינה שהיא לא הכי טובה בעולם, אבל היא יכולה לנצל טעויות של אחרות כדי להגיע לפסגה. והיום, עוד לפני חצי המרחק, סלפטר הבינה שהיא לא במצב של להתמודד על המקום הראשון ועשתה את הדבר החכם ביותר – לקחת כמה צעדים אחורה וליצור דבוקה משלה יחד עם האריתראית נזרת וולדו.
היא אולי הבינה שלונה סלפטר של קיץ 2022 קצת שונה מלונה סלפטר של שנתיים-שלוש לפני כן. נתחיל בזה שבשנתיים האחרונות המרתונים המהירים שלה היו באזור 2:18:45 שע' לעומת 2:17:45 שע' בטוקיו בתחילת 2020. אולי זה קשור לגיל שלה (33) ואולי יש גם עניין מנטלי אחרי שבטוקיו היא כבר ראתה את המדליה אבל הגוף סירב להמשיך. קרו לה לא מעט דברים שיכלו להוציא לה לגמרי את הרוח מהמפרשים, אבל במקום להוריד את הראש היא פשוט ידעה להוריד את הקצב בזמן – הדבר החשוב ביותר שמרתוניסטים צריכים לדעת לעשות. עד היום היא ידעה להיות מהירה, להתאמן חזק, להפוך לכוכבת בעולם מרוצי הכביש, אבל לשחרר היא ידעה פחות.
היא סיימה את המרתון בתוצאה קצת יותר איטית משעתיים ו-20 דקות שזה בסך הכול הגיוני, כי מצד אחד המסלול ביוג'ין הוא שטוח ומהיר ותנאי מזג האוויר היו סבירים, ומצד שני הוא מורכב משלוש הקפות וכלל פניות חדות שמורידות כמה עשרות שניות בכל הקפה. אם מארו טפרי, שהוא אולי הרץ המחושב ביותר בארץ, היה אתמול איטי בקצת יותר מדקה משיאו האישי במרתון גברים, זה בדיוק מה שעשתה היום סלפטר לעומת תוצאת השנה שלה, מה שהיא שווה ויכולה להשיג בכושרה הנוכחי.
אז אם אתם מנסים להשוות את התוצאה של סלפטר היום לשיאה האישי, זה יהיה מיותר. היום, אולי דווקא כשהיא קצת מעבר לשיא שלה (רק אולי), היא הצליחה להפיק את הריצה המבריקה בחייה. אולי באותו מרתון בטוקיו היא הייתה מהירה יותר, אבל יש הבדל בין להיות בשיא ולנצח במרתון מכובד שתיים או שלוש רצות שהיו ברמה שלה, לבין לאסוף את כל השברים של הריצות הלא מוצלחות לשלם אחד גדול ומושלם באירוע שנחשב למכובד יותר גם מבחינת הקהל הישראלי ובכלל – וזה ככל הנראה קרה בפעם הראשונה, ובהחלט נותן טעם של עוד. גם לקראת אליפות העולם הבאה ואולי אפילו לקראת המשחקים האולימפיים בפריז, אז היא תהיה בת 35 ואולי תלמד עוד דבר או שניים על הדרך.
מה דעתך על הכתבה?