זו הייתה אליפות אירופה בינונית מינוס. כהרגלי, אני מתייחס בעיקר למשחים האולימפיים, משום שבסופו של דבר כולם עם הפנים לפריז 2024, והרי מה שמעניין הם אותם משחים.
אליפות אירופה ללא הנשים האוסטרליות, האמריקאיות, היפניות, הסיניות, הרוסיות והדרום אפריקאיות הפכה לקהה מאד, כאשר רק במשחה 50 חופשי, בו ניצחה שרה סוישטרום השבדית, עמדה תוצאת המנצחת ברמה העולמית הגבוהה. יתר התוצאות היו חלשות מאד יחסית לאליפות העולם בבודפשט, וחלשות בהשוואה לאליפויות אירופה בעבר, בהן היה איזון "טוב יותר" בין אירופה לשאר העולם.
לעומת זאת, התוצאות בין הגברים היו ברמה הרבה יותר טובה בעיקר במשחי החופשי, כשהאחראי הראשי הוא כוכב העל החדש דויד פופוביץ', ששיפר את שיא העולם היחיד שנקבע בתחרות ב-100 מטר חופשי, תוך שהוא למעשה מנפץ שיא שנקבע ב- 2009 בבגדי הים הפלסטיים האסורים היום. מסיבה זו בעיקר, שיפור השיא הוא אירוע יוצא דופן וענק בשמי השחייה העולמית.
גם התוצאה שקבע פופוביץ' ב-200 חופשי – 1:42.97, היא ענקית והטובה ביותר בהיסטוריה בבגד ים "רגיל" ולא במהדורה האסורה. רק פלפס ובידרמן (בבגדי השחייה האסורים), השיאן העולמי משנת 2009, קבעו תוצאות טובות יותר מזו של פופוביץ' שיחגוג 18 בחודש הבא. מרטיננגי האיטלקי גילה רמה גבוהה ביותר ב-100 חזה וקבע 58.26, אחד הזמנים הטובים ביותר אחרי שיאו העולמי של פיטי (שחסר באליפות).
קריסטוף מילאק זכה שוב בשני תארים, ב-100 ו-200 פרפר, בהם הנציח שוב את עליונותו העולמית. בנוסף, זכה מילאק בכסף ב-100 חופשי בזמן מעולה 47.47, אך הזמן, עד כמה שהוא מעולה, מתגמד מול שיאו העולמי של פופוביץ'.
האליפות הזו, שהתקיימה בבריכה האולימפית הפתוחה ברומא, נשלטה על ידי שחייני המדינה המארחת, שזכו במירב מדליות הזהב, הכסף והארד וכמובן בסך הכללי. האיטלקים שלטו בבריכה בצורה בולטת לקול תשואות הקהל המלהיב שמילא את הבריכה בהצגות הערב.
בגזרת הישראלים אני מאוד מאוכזב. בבודפשט נרמז כי "השחיינים הישראלים לא ממש לגמרי מוכנים לאליפות העולם", אך כשיגיעו לאליפות אירופה, מגרש משחקים ברמה שלהם, "הם יפגינו רמה טובה יותר והישגים טובים יותר".
האומנם?
כן, יש לנו מדלית זהב אחת חשובה של גורבנקו ב-200 מעורב אישי, אך גם היא, שהצהירה שבאה לשפר את שיאה הישראלי, לא הצליחה במשימה זו. היא כן ידעה איך להגן על תוארה מהאליפות הקודמת וקבעה זמן איטי בשנייה שלמה משיאה.
רון פולונסקי הוכיח שוב שהוא בכיר שחייני ישראל היום והיה היחיד שעלה לגמר במשחה אישי אולימפי, כשסיים במקום החמישי ב-200 מעורב אישי בזמן פחות טוב ב-1.2 שניות מהשיא שקבע בבודפשט באליפות העולם. כמעט כל יתר השחיינים שרובם קבעו זמני שיא בווינגייט או באליפויות נוער גילו חולשה לא מובנת. רק שחיין אחד שיפר שיא אישי במשחה אולימפי 200 מעורב אישי – בן שיטרית, וכל יתר שלוש הנשים ו-11 הגברים לא התעלו, בלשון המעטה.
כפי שכתבתי בקדימון, הבריכה בה נערכה האליפות אינה הבריכה הביתית, המוכרת והמלטפת של וינגייט. כאן הישראלים היו צריכים להתעלות בתנאים קשים מאלו שהביאו אותם לרומא ולא עמדו במשימה. השחייה הישראלית לא הותירה טעם טוב למי שרואה את הדברים נכוחה, ואינו מנסה לצבוע את אי ההצלחה בוורוד.
מילים אחרונות על "שחיינית העל" שלנו גורבנקו, והן מכוונות לא רק לאליה, אלא גם לצוות המאמנים והצוות המנווט אותה לקראת פריז 2024. נגמרה התקופה של ההתקדמות עקב הגדילה, ההתבגרות והכישרון. זו התחרות השלישית שבה היא לא שוברת שיאים אישיים (בטוקיו שברה ב-100 גב) וזה סימן אחד ברור – – מעתה והלאה צורת האימון, רמת האימון, המאמן או צוות האימון, צורת העבודה, בחירה נכונה של משחים בתחרויות המטרה יקבעו את התקדמותה של מי שהייתה "ילדת הפלא".
היום היא שחיינית בוגרת ומוכשרת מאד, אבל היא חייבת כנראה לשנות מסלול ולהתקדם קדימה. רבות עשו שינוי בגיל 18-19 והמשיכו להתקדם וגם גורבנקו יכולה לעשות את זה.
ד"ר בוקי צ'יש הוא מומחה למנהל וארגון ספורטיבי ותכנון מתקני ספורט, מאמן ופרשן שחייה בכיר.
