עידן שלם בטניס הולך ונעלם. לראשונה ב-150 שנות ההיסטוריה של הענף, אף שחקן גברים המשתמש בבקהנד ביד אחת לא הצליח להגיע לחצי הגמר באף אחד מארבעת טורנירי הגרנד סלאם במהלך אותה שנה. ההדחה של סטפנוס ציציפאס מאליפות ארצות הברית חתמה למעשה על הנתון ההיסטורי.
הבקהנד ביד אחת, שהיה במשך שנים אחד מסימני ההיכר של גדולי הטניס, הולך ונעשה נדיר יותר ויותר בצמרת העולמית. רוג'ר פדרר, פיט סמפראס, ג'ון מקנרו וסטניסלס ואוורינקה הפכו את החבטה לאמנות, אך בדור הנוכחי היתרון עבר באופן ברור לבקהנד בשתי ידיים.
המגמה הייתה ברורה כבר בתחילת השנה, כאשר לורנצו מוסטי, המדורג 14 בעולם, נאלץ לפרוש במהלך רבע גמר אליפות אוסטרליה מול נובאק ג'וקוביץ'. האיטלקי אמנם היה בעמדה טובה במשחק, אך לא הצליח להשלים אותו. באליפות ארצות הברית נותר ציציפאס כנציג הבולט ביותר של הסגנון, אך הוא הודח בשמינית הגמר על ידי בן שלטון.
היווני עצמו מבין היטב לאן המשחק הולך. "בשנות ה-50, 97-98 אחוזים מהשחקנים חבטו בקהנד ביד אחת. היום זה 2-3 אחוזים", אמר ציציפאס, שהפך לאחד הקולות הבולטים סביב השינוי שעובר הענף. לדבריו, גם סגנון המשחק עצמו השתנה: אין כמעט יותר שחקני הגשה וחבטת חבטת יעף, כולם משחקים בצורה דומה יותר, והמגרשים הפכו איטיים יותר.
אחד ההסברים המרכזיים לכך הוא היתרון שמעניק הבקהנד בשתי ידיים במצבים שבהם השחקן מגיע לכדור באיחור. שתי ידיים מספקות יותר יציבות ומרווח לטעות, בעוד שבחבטה ביד אחת נדרשת רמת דיוק גבוהה יותר. גם כדורים גבוהים לכיוון הגוף מקשים במיוחד על שחקנים המשתמשים ביד אחת, כפי שניתן היה לראות לא פעם במפגשים בין רפאל נדאל לפדרר.
ציציפאס אמנם מצר על היעלמות הסגנון, אך לא רואה בכך סוף העולם. "אנחנו כמו דינוזאורים שעומדים בפני הכחדה", אמר. נכון לעכשיו, אחד השמות הבודדים שנותרו בטופ 100 עם בקהנד ביד אחת הוא דניס שפובאלוב. ואם המגמה תימשך, ייתכן שהחבטה שהייתה מזוהה כל כך עם גדולי הענף תהפוך בקרוב למוצג היסטורי.
ובינתיים, אולי דווקא הדור הצעיר מספק הצצה לעתיד קיצוני אפילו יותר: האמריקאי בן ה-16 תיאודור דוידוב כלל אינו משתמש בבקהנד. הוא משחק פורהנד עם שתי הידיים, משני צדי הגוף, ואף החל להגיש בשתי ידיים.
מה דעתך על הכתבה?