בימים האחרונים התקשורת מתעסקת בעיקר באוהדי בית"ר ירושלים. כזכור, הירושלמים עודדו את יגאל עמיר לפני יומיים בניצחון על מכבי ת"א בבלומפילד. בעקבות ההד התקשורתי, דובר המועדון, אושרי דודאי הוציא הודעה חריפה בעמוד הפייסבוק הפרטי שלו:
אושרי דודאי: "רק אלוהים יודע כמה הרהרתי טרם החלטתי לכתוב, לקחתי בחשבון נזק אישי, נזק תדמיתי, נזק ציבורי ועוד.
- שלומי אזולאי: "הגיע הזמן שאשתלב ברוטציה"
- הזרים של מכבי ת"א על הכוונת ועשויים לעזוב
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ספורט1
עם זאת, לא יכול ללכת עם התחושות הללו בתוכי. אנחנו אולי מדינה דמוקרטית (לכאורה) בהגדרה, אבל בהחלט לא חברה כזו.
סף ההכלה כאן נמוך עד כדי לא קיים. פלורליזם היא מילה ליפי נפש, אבל לא לקיים אותה, אלא אם אתה שמאלן (ואני במהות הפנימית שלי נוטה לשם, בטח בהיבט החברתי).
אמש הוקרנו בלא מעט מערוצי התקשורת סרטונים בה נראים (יותר נכון נשמעים), חלק מאוהדי בית"ר ירושלים שרים שירי הלל לרוצח המתועב יגאל עמיר.
הדבר מכוער ומאוס בעיני, הלוואי שלא היו מושרים במגרשי הכדורגל, לא כל שכן ביציעי הקבוצה אותה אני אוהב ואוהד. אבל וכאן מגיע "אבל" גדול…. לא מדובר בעבירה על החוק, לא מדובר בהסתה וגם לא בהפרעה ציבורית. יש כאן חיבור מיותר והרסני בין דעה פוליטית לספורט טהור. יש כאן מניע לא מוסרי בעיני ואני בתור דובר מועדון הכדורגל בית"ר ירושלים, בתור אדם מן היישוב מגנה ומוקיע ואף מתנער מן השירה הזו. אך, איני יכול לסתום פיות כשלא מדובר בעבירה על החוק במדינה.
איני יכול לכפות את דעתי ובמקרה הזה, כנראה את דעת הרוב, מימין, מהמרכז ומשמאל.
לפני שכל זעקה ייפת נפש נשמעת ומושמעת רק בשל העובדה כי מדובר בחלק, כן, רק חלק מאוהדי בית"ר ירושלים אז כל העולם עומד על רגליו האחוריות בשם הגינוי וההסתה כנגד המועדון הגדול הזה. בשם חופש הביטוי מותר לומר כל דבר אלא אם מדובר בעבירה על החוק. אפשר להזדעזע, אפשר ומותר לסלוד. רצוי לגנות ולהתנער. אבל לא להתחפש לשוטרי המוסר שלא לצורך.
אף אחד כמעט לא סייג את אמירותיו. "אוהדי בית"ר" צעקו הכותרות…. זאת לא הכתמה? זאת לא הסתה? האם כל אהדי בית"ר שרו?!?! לא ולא. אבל מה אכפת לפופוליסטיים לעלות על הגל ולשטוף בשנאתם…?!?! תוך שהם רוקדים על דמו של ראש הממשלה אשר נרצח לפני שני עשורים… עשה עבורם את העבודה. יש משפט חכם מאוד- "טלו קורה מבין
ויפה שעה אחת קודם.
רק אלוהים יודע כמה הרהרתי טרם החלטתי לכתוב,לקחתי בחשבון נזק אישי,נזק תדמיתי,נזק ציבורי עוד…עם זאת, לא יכול ללכת עם…
Posted by אושרי בן-ציון דודאי on Wednesday, October 28, 2015
מה דעתך על הכתבה?