הג'ודוקא המצרי אסלאם אל-שהאבי סירב ללחוץ את ידו של מדליסט הארד הישראלי אורי ששון, לאחר שהפסיד לו באולימפיאדת ריו. הסירוב זכה לתגובות רבות בישראל ובמצרים. המתרגם המצרי עמאר זכאריה, סיפר לענת דוידוב ב"רדיו ללא הפסקה 103FM" על התגובות בארצו: "הסתכלתי על התגובות בטלוויזיה, באינטרנט, בטוקבקים, וכולם היו נגד מה שהוא עשה. אמרו שזה כבר לא משחק, שאי-לחיצת היד לא תחזיר את השטחים הכבושים לפלסטינים, ושזה יפגע בתדמית של מצרים. הם חקרו אותו אתמול בוועדת אתיקה, למה הוא לא לחץ את היד, והוא אמר שהחוקים הבינלאומיים של הג'ודו לא מחייבים אותו. אני עצמי רוצה לברך את אורי ששון על המדליה. לא על הניצחון (על המצרי), אבל על המדליה שהוא זכה בה בסוף. זה טבעי שכל אחד תומך במדינה שלו ורוצה שהיא תנצח".
"אי לחיצת היד לא תחזיר את השטחים הכבושים" (אסף קליגר)
"לפני הקרב היה לחץ מאוד כבד על הג'ודוקא עצמו, כאילו שהוא נכנס למלחמה, אמר זכאריה. "הוא אלוף אפריקה ומס' 25 בעולם, שרצה לנצח את ישראל כדי להחזיר על מלחמת אוקטובר 1973 (מלחמת יום הכיפורים), למרות שיש ויכוח על זה מהצד הישראלי. אני ציפיתי שהוא לא יתמודד מול הישראלי. זה קרה יותר מפעם אחת, כי הם לא רוצים להתמודד מול הישראלים. לכן הפעם הופתעתי. אני חושב שהמדינה כפתה עליו להתמודד. רואים שהוא איש דתי עם זקן ובדרך כלל הדתיים במצרים לא אוהבים את ישראל. אז הוא היה בלחץ. בעצם ההסכמה שלו להתמודד אני רואה התקדמות. אורי (ששון) היה בסדר, והוא הפסיד".
"גם אם הוא היה לוחץ לו את היד היו תוקפים אותו, אותו הדבר", הדגיש זכאריה. "יש כאן מורשת של מעל ל-30 שנה, ששתי הממשלות לא חינכו את העמים עצמם לשלום. הבעיה היא שעשו שלום בין שתי הממשלות ולא בין העמים. בשלושים שנות שלטון מובראק הם רצו להשתמש בקלף של הלחץ העממי נגד ישראל והנורמליזציה. לכן האווירה כלפי ישראל היא עוינת. אבל עכשיו, אחרי הביקור של שר החוץ שוקרי בישראל, זה מתחיל להשתפר, כולל בכלי התקשורת, אולי בגלל לחץ של הממשלה. קשה להאשים את העם. הרבה אנשים לא קוראים ולא מכירים היטב את הסכסוך הערבי-ישראלי. הרבה אנשים מזדהים עם הפלסטינים והערבים. אני חושב שאם הבעיה הפלסטינית תיפתר זה לדעתי זה יפתור הרבה בעיות. ראינו את זה בתקופת רבין ב-1994, המצרים הציפו את ישראל".
המנצח הגדול – אורי ששון (אסף קליגר)
"אני אישית סבלתי מזה בשנה שעברה, כשתרגמתי את הספר של ג'קי חוגי, 'אלף לילה דוט קום'. גם הייתי בישראל ארבע פעמים. אז הם ביקרו אותי ותקפו אותי שאני בוגד והאשימו אותי בנורמליזציה, רק בגלל שתרגמתי ספר", ציין זכאריה. "יש לי תואר ראשון בעברית מהפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת קהיר משנת 1993. תרגמתי עד היום 19 ספרים, ועוד שניים ייצאו לאור אינשאללה ביריד הבא. זה המקצוע שלי, אני חי מזה". על לימודי העברית במצרים הוסיף: "אצלנו מלמדים עברית כמעט בכל האוניברסיטאות. יש אצלנו לפחות אלפיים סטודנטים בכל שנה שמסיימים לימודי עברית".
דמעות של שמחה. ששון (אסף קליגר)
מה דעתך על הכתבה?