בשבת האחרונה הגיעו ארבעתם למסיבת בריכה בסביון, שם שי הזמינה את כל צרכני הבלוג שלה להיכנס ולקרוא סיפור מדהים על אורח חיים בריא שהציל חיים – והפעם הסיפור הזה הוא לא שלה, אלא של גיסה, אבי. לאלו מביניכם שיצא להם להיתקל בקעקוע הכי חדש של אחיו הגדול של ערן, "124 לעולם לא שוב", דעו כי מסתתר חתיכת סיפור מרגש מאחורי המילים האלו.
שנה אחת מפרידה בין אבי לערן, שגדלו שניהם עם כדור ברגל בביתם שבראשון לציון. אבי מספר בבלוג של גיסתו, שכבר מגיל ארבע אהב את המשחק, אבל לא את ההשקעה שצריך כדי להצליח. בגיל 27 הגיע למשקל של 125 קילו ו-42 אחוזי שומן. אבי מספר איך הכל התחיל: "ביום שבת קייצי הייתי בים ואשתי צילמה אותי יושב בחולות משחק עם הקטנה שלנו. כשהגעתי הביתה ראיתי את התמונה וירדו לי דמעות. בבוקר למחרת כבר התייצבתי אצל הרופא במטרה לעבור ניתוח לקיצור קיבה. כעבור חודשיים, עברתי את הניתוח וחיי השתנו ב-180 מעלות. יצאתי מהניתוח עם כאבים עזים וחום, הרופאים לא הבינו מה השתבש, כעבור יומיים שוב הוכנסתי לחדר ניתוח בעקבות זיהום, כעבור שבוע שוב לחדר ניתוח, מסתבר שהיה לי דלף (סיבוך ידוע בניתוח כזה)".
הקעקוע של אבי זהבי (אינסטגרם)
זהבי הבכור מספר כי עד שכבר עלו על הבעיה, דברים החלו להסתבך. הוא נדבק בחיידק בבית החולים ומצבו הידרדר בעקבות חוסר ויטמינים, כך שהחלו תסמינים כמו בעיות בראייה, הזיות, דיבור לקוי, חוסר יכולת ללכת לבד, להתקלח, לזכור. רק כאשר לא התעורר מהשינה נדלקה לכולם הנורה האדומה. מתברר שחווה קריסת מערכות: "כולם חשבו שאני מת, בכו מחוץ לחדר כאשר הרופא יצא לבשר להם שהמצב לא טוב והוא לא יודע אם אחזיק מעמד. כעבור מספר ימים מצבי 'השתפר', יצאתי מטיפול נמרץ וכעבור חודש השתחררתי הביתה, כאן התחיל המסע של החיים שלי. השתחררתי על כסא גלגלים כשאני לא יכול ללכת על הרגליים ועם פגיעה מוחית חמורה, לדברי הרופאים, היה ספק אם אוכל ללכת, לבטח שלא לרוץ לעולם. פה קיבלתי את הסטירה של החיים שלי, שום דבר לא הכין אותי לזה. עשיתי הכל כדי להראות לכל הרופאים שהם טועים שאני אהיה נס מהלך, תרתי משמע. כעבור שנה קמתי מהכסא גלגלים לאחר שיקום אינטנסיבי בבית לוינשטיין".
עוד מספר אבי על התמיכה של אחיו ערן בתקופה הקשה בחייו: "אחי הצמיד לי את הצוות הרפואי של מכבי תל אביב שעשו עבודה יוצאת מהכלל וגרמו לי ללכת על הרגליים, דבר שהוגדר כנס רפואי. החלטתי שאני נרשם לחדר כושר והפעם כדי לעבוד ולא רק להצטלם. התחלתי ללכת ב-6 בבוקר כשאין אנשים כי הייתי מתבייש שייראו אותי הולך כמו שיכור או מדבר לא ברור. לא הצלחתי להשלים עם המצב החדש שלי. פעם, פעמיים, שלוש ראיתי שהשד לא כזה נורא וביקשתי ממאמן אישי שיבנה לי תוכנית אימון בהתאם למגבלות שלי. התמכרתי לזה. התמכרתי להרגשה הזאת להתחיל את היום אחרי אימון, גם שבחוץ 5 מעלות בשעה 6 בבוקר הייתי קם לאימון. ספורט זה לא רק להיות רזה עם קוביות, זה גם לנפש, לבוא להוציא את המיטב ממך וכשאתה יוצא מהאימון לדעת שניצלת את השעה שעתיים שלך בצורה הטובה ביותר, כשאתה מרגיש טוב עם עצמך כל החיים שלך משתנים".
המהפך שלו, גרם לו להגיד משפט שרובנו משתוקקים גם לומר בעצמנו: "בחיים לא הייתי שלם עם איך שאני נראה והיום אני כן. בזכות השינוי בראש, שקודם כל תזונה נכונה ובריאה וספורט זה דרך חיים לא דיאטה של הכן גופך לקיץ ואז בחורף בורקסים ולאפות. התחלתי לאכול בריא ולחיות אורך חיים ספורטיבי. חלפו ארבע שנים והיום אני שוקל 74 קילו עם 16 אחוזי שומן. התאהבתי במושג הזה ספורט, אין יום שאני לא מתחיל עם אימון על הבוקר, מגיע ראשון לחדר כושר, עם כל הקשיים, הרי ככה גדלתי. שנה התאמנתי, אבל לא הגעתי למצב של חיטוב או בליטת שרירים, עדין לא יכולתי להצטלם בלי חולצה, היה לי מלא עור עודף מהניתוח. שוב נכנעתי, הלכתי לברר על ניתוח להשלת העור, שריינתי תאריך ואז חבר הציע לי להכנס לתוכנית החיטוב וההרזיה של הרבלייף. אמרתי ננסה, לא צריך ישר ניתוח הרי שאנחנו יודעים מה קרה בפעם שעברה. קיבלתי תפריט ותכנית אימון, רכשתי את הערכה של השייקים חלבון ויצאנו לדרך. צמצמתי היקפים של 38 ס"מ בשלושה חודשים בלבד! מטורף".
ללא ספק מטורף זאת המילה של הסיפור שעבר אבי זהבי, וכעת הוא גם נותן טיפ קטן מהניסיון האישי שלו: "הכל בראש שלכם, אל תוותרו לעצמכם! אל תלכו בדרך הקלה של ניתוח אולי תהיו רזים, כי יש מצב שגם תהיו נכים כמוני. תתחילו לאכול בריא, תעשו ספורט ותיהנו מהחיים".
סוף סוף אפשר להצטלם ביחד בלי חולצה
A post shared by Avi Zahavi (@avi_zahavi) on
מה דעתך על הכתבה?