דנה וושצינה ניצלה את זמנה הפנוי על מנת להשיב לשאלות העוקבים באינסטגרם. היא סיפרה בין השאר על התקופה המאתגרת כיהודים בלונדון וכיצד מנור סולומון מתאושש מהפציעה.
על התקופה המורכבת שעברו בתור יהודים בלונדון בזמן מלחמה, אמרה דנה: "בתחילת המלחמה זה באמת היה מפחיד. במשך חודש בערך לא יצאתי כל כך מהבית, כי הכל הרגיש מפחיד – היו מלא התפרעויות והפגנות. אני ומנור העלנו ושיתפנו (כמובן) למען הסברה למדינה וקיבלנו עשרות אלפי הודעות ואיומים. לא נעים ומפחיד, אבל הכל בסדר. זו תקופה שבה אנחנו מרגישים הכי גאים בעולם להיות יהודים יהודים וישראלים".
דנה המשיכה: "ברור שבתקופה כזו הכי הייתי רוצה להיות בארץ עם הקרובים אליי, אבל אנחנו מנצלים את המצב לחיוב ככל האפשר. אנחנו מגיעים לאירועים למען הקהילה ולשגרירות ועושים מה שאפשר כדי לשמח. אנחנו גרים בשכונה שיש בה המון יהודים וישראלים, אז אין ספק שעבורי זה הכי כיף ובטוח שיש. היום כבר הרבה יותר רגוע בלונדון".
דנה נשאלה איך זה להיות לצד מנור בזמן פציעה, והשיבה: "זו תקופה יותר מאתגרת מהשגרה. אני מנסה להיות שם בשבילו ולשמח כמה שאפשר, אבל ברוח המלחמה קיבלנו פרופורציות לחיים ופתאום הפציעה והניתוח זה ממש לא סוף העולם. הכל מקבל פרופורציות פתאום ושום דבר לא מובן מאליו. כמה שזה נדוש, אנחנו ביחד בטוב וברע. לא בחרנו בזה אבל מתמודדים עם זה ובעזרת השם הפציעה תהיה מאחורינו בקרוב. אני מקווה שבשנה הבאה הוא ייתן לי שקט" (צוחקת).
כיצד הכרתם? "אני ומנור מכירים כבר כמעט עשור מחברים משותפים. אני גרתי בפתח תקוה והוא שיחק במכבי פתח תקוה. לפני 5.5 שנים חידשנו את הקשר והשאר היסטוריה".
על החיים באנגליה באופן כללי, אמרה דנה: "אני ממש אוהבת את לונדון, הכל מרגיש הרבה יותר נגיש ופשוט. שפה, מסעדות, אימונים, חברים וכדורגל. לפני זה גרתי בקייב, ששם היה לי הרבה יותר קשה מבחינה שפה וחברה, אז יש לי הערכה לכל דבר קטן שנראה מובן מאליו עכשיו. הכרנו אנשים מדהימים שהפכו למשפחה שלנו וזה הפך את החיים שלי כאן להרבה יותר מלאים".
מה דעתך על הכתבה?