מייקל אוליסה יכול היה לקבל מדי עונה לפחות שני מיליון ליש"ט רק כדי לנעול את הנעליים שאחת מענקיות הספורט תבחר עבורו. עבור כדורגלן במעמדו זו כמעט הכנסה מובנת מאליה: חותמים עם נייקי, אדידס או פומה, מקבלים את הדגמים החדשים לפני כולם והופכים לעוד פנים בקמפיין בינלאומי.
אבל הקשר הצרפתי מעדיף לוותר על הכסף. לא מפני שאין מי שמעוניין להחתים אותו, אלא משום שחוזה כזה ייקח ממנו דבר שהוא כנראה מעריך יותר – את החופש להחליט בעצמו. באילו נעליים לשחק, איזה דגם מרגיש לו נכון ואפילו איזה צבע מתאים למדים שהוא לובש באותו ערב.
זו אינה רק גחמה אופנתית. היא מספרת כמעט את כל הסיפור של הכוכב בן ה-24, שהפך לאחד השמות החמים בכדורגל העולמי אחרי עונה מרשימה בבאיירן מינכן והופעות מצוינות במונדיאל. בימים האחרונים הוא שוב נמצא במרכז הכותרות, לאחר שעל פי דיווחים הביע בפני מקורביו ושחקנים בנבחרת צרפת רצון לעבור לריאל מדריד. אך באיירן, מבחינתה, אינה מתכוונת לוותר עליו בקלות.
אלא שבעוד השמועות סביב עתידו הולכות ומתרבות, אוליסה עצמו נותר כמעט בלתי מפוענח. הוא ממעט מאוד להתראיין, לא ממהר לחלוק את חייו עם הציבור ולא נראה כמי שמנסה להפוך את עצמו למותג. הוא נותן מעט מאוד כותרות מחוץ למגרש – ולכן אפילו הבחירה בנעליים שלו הפכה לחלון נדיר אל האישיות שלו.
כבר מימיו ברדינג הוא נשאר נאמן לדגם Nike Hypervenom Phantom III. נייקי הפסיקה לייצר את הנעל לפני שנים, אבל אוליסה לא עבר לדגם החדש רק משום שזה מה שהחברה רוצה למכור עכשיו. במקום זאת, הוא משיג זוגות ישנים דרך משווקים ואספנים בשוק המשני וממשיך לשחק עם הדגם שהוא אוהב.
גם הצבע משתנה ממשחק למשחק. אוליסה בוחר נעליים שחורות, לבנות, אדומות או בגוני מנטה בהתאם למדים של באיירן מינכן או נבחרת צרפת. בזמן שכוכבים אחרים עולים לדשא עם צבע שנקבע חודשים קודם בחדרי הישיבות של מחלקת השיווק, הוא מרכיב לעצמו את הלוק. לפעמים הנעליים משתלבות במדים כמעט בצורה מושלמת – דבר שלא היה יכול לעשות אילו היה מחויב לקולקציה העדכנית של מותג מסוים.
ההתעקשות הזאת על עצמאות מלווה אותו כמעט מתחילת הדרך. אוליסה נולד בלונדון בדצמבר 2001, לאב ממוצא ניגרי ולאם צרפתייה-אלג'יראית. הוא גדל בבירת אנגליה ועבר בכמה מהאקדמיות היוקרתיות במדינה, ובהן צ'לסי ומנצ'סטר סיטי, אבל הדרך שלו לצמרת לא הייתה חלקה. צ'לסי שחררה אותו אחרי שנים במועדון, וגם במנצ'סטר סיטי הוא לא מצא בית לאורך זמן.
דווקא ברדינג, הרחק מאור הזרקורים של מועדוני העל, הוא קיבל את ההזדמנות להוכיח את עצמו. משם עבר לקריסטל פאלאס, הפך לאחד השחקנים המסקרנים בפרמיירליג ובקיץ 2024 נרכש על ידי באיירן מינכן. כיום הוא כבר לא הכישרון השקט שמועדוני הצמרת ויתרו עליו, אלא שחקן שריאל מדריד עוקבת אחריו ושבאיירן רואה בו אחד מנכסי העתיד שלה.
אלא שההצלחה לא שינתה, לפחות בינתיים, את הדרך שבה הוא מתנהל. הוא לא הפך את עצמו למכונת תוכן, לא חתם על כל חוזה שהונח מולו ולא הסכים שמחלקת שיווק תחליט איך ייראה על המגרש. דווקא כשהכדורגל המודרני דורש מהכוכבים להיות גם פרזנטורים, משפיענים ומותגים מהלכים, אוליסה מתעקש לשמור לעצמו פינה אחת של שליטה.
ייתכן שבקרוב הוא יבחר גם את התחנה הבאה בקריירה שלו, וריאל מדריד היא על פי הדיווחים היעד שמושך אותו. אבל בין אם יישאר במינכן ובין אם ילבש לבן במדריד, דבר אחד כנראה לא ישתנה: מייקל אוליסה לא אוהב שאחרים מקבלים את ההחלטות במקומו. גם כשמציעים לו מיליונים.
מה דעתך על הכתבה?