אלה הימים הראשונים של החופש הגדול, ואחד הבילויים הידועים בתקופה הזו עבור בני הנוער הוא בריכת השחייה. רק שעבור 600 כאלה, בטווח הגילאים של 14-18, שיגיעו לישראל לאליפות אירופה לנוער בשחייה שתיפתח היום (17:00, שידור ישיר בספורטHD3), לא מדובר ברביצה מתחת לשמש או שכשוך במים הקרירים, אלא בתחרות של ממש.
מדובר באליפות השלישית בגודלה ביבשת, אחרי הבריכות הארוכות והקצרות לבוגרים, והשחיינים שעתידים לשמש ככוכבים הבאים של הענף ימלאו את הבריכה בווינגייט במשך חמשת הימים הקרובים. בנבחרת הישראלית, בה ייקחו חלק 41 שחיינים ושחייניות, ישנו מישהו אחד שהקיץ הקרוב יהיה בלתי נשכח עבורו.
דניס לוקטב בן ה-17 מסומן בשנים האחרונות, לאחר ששבר לא מעט שיאי גילאים במשחה החופשי, כשם הבא בענף. השחייה, שרק מייחלת להגיע שוב לגמר אולימפי וככל הנראה בעתיד הקרוב לזכות במתכת בצבע כלשהו באירוע הספורט הגדול בעולם, תולה בבחור הצעיר לא מעט תקוות. "אני בינתיים עולה שלב שלב, לא רוצה לדבר על האולימפאידה", אומר לוקטב ל"מעריב-השבוע" כשנשאל אם הוא מודע לציפיות שהולכות לשחות איתו ככל שהמשחקים האולימפיים ב-2020 מתקרבים.
"יש את אליפות אירופה לנוער ואחריה את האליפות העולם לבוגרים שתהיה בבודפשט ביולי. זאת אליפות העולם הראשונה שלי ואני מתרגש ממש. אני הולך להיות חלק מהשליחים במשחה 200X4. למזלי, השליחים בסוף התחרות ואני אהיה שם כל הימים באימונים ואראה ואלמד. ההבדלים ברמות בין הנוער לבוגרים מאוד ברורים ואני יודע שאני אהיה שם בשוק ואקבל 'בום'. יהיה מטורף".
מה המשמעות בשבילך לכך שהתחרות תהיה בישראל?
"יש יותר אחריות. יבואו לעודד אותנו, ולכן הלחץ ירד קצת. לא הייתה לנו הכנה ספציפית למה שיהיה. כן יהיה יהיה אדרנלין, בכל זאת מדובר באליפות אירופה. אני רוצה לעלות לגמרים בכל משחי השליחים ובמשחים האישיים שלי. לפחות ב-200 חופשי, הוא המשחה החזק שלי. הכל פתוח בגמר ושם בעצם זו מלחמה פסיכולוגית, כי כולם באותה רמה".
יצא לך להכיר את דייב מארש, מאמן העל החדש של השחייה?
"פגשתי אותו, הוא אדם נחמד. אנחנו מדברים בעיקר לפני משחים או תוך כדי חימום. הוא מכוון אותי מה לעשות ואיך לשחות. העוזר שלו, קאיו קייביץ', מאמן אותי. הוא ממש רוצה שאעבור להתאמן בארצות הברית, שזה בעצם המקום הכי טוב שיכול להיות לשחיין. לפני תחרות בהתחלה הייתי בא אליו, כביכול הוא המאמן שלי, ואז הוא אומר לי: 'לא, לא, לא, תלך לדייב, אני רוצה שתהיה איתו בקשר טוב ושתדברו'".
גם לוקטב יודע שהאליפות הזו היא זו שפתחה את הדלת לקריירה מוצלחת של שני השחיינים היחידים שהגיעו לגמר אולימפי מישראל – איתן אורבך ויעקב טומרקין. האחרון משמש לשחיין הצעיר כרול-מודל ולשניים יש קווי דמיון רבים כגון עיר המגורים אשדוד שננטשה לטובת החיים בפנימייה לשגרה יומיומית סיזיפית במים. עם התוצאות הטובות בגילאי הנוער, החלו גם ההשוואות לטומרקין, שהגיע לגמר בלונדון 2012, עד כדי כך שלוקטב מסומן כזה שיתפוס את מקומו בעתיד.
"אני מקבל מכך מוטיבציה" (אודי ציטיאט)
"יש משהו מלחיץ ובו זמנית מדרבן שמסמנים אותי כיורש של יעקב. אני מתמודד עם זה איכשהו, אבל עדיין יש מחשבות שאני יכול לאכזב", הוא מגלה בכנות. "מצד שני, אני רואה את יעקב שהיה בגמר אולימפי ועובר את אותה הדרך כמו שלי. הוא הגיע לאולימפיאדה ועשה שם היסטוריה, ואני מקבל מכך מוטיבציה".
בדומה לאורבך, טומרקין וחלק נכבד מנבחרת הגברים, גם לוקטב החל את דרכו במשחה היחיד בו לא רואים את קרקעית הבריכה. "הייתי שחיין גב בעיקר בשנים הראשונות שלי בענף. שחיתי גב ומעורב. שני הסגנונות האלה הם החזקים יותר בארץ. כשעברתי לאקדמיה, שיניתי את הסגנון לחתירה והצלחתי ממש".
איך בכלל הגעת לשחייה?
"אמא שלי ממש רצתה שאדע לשחות מגיל קטן. היא לימדה אותי לשחות בים ואמרה שזה ספורט שהוא ללא פציעות. אני זוכר שהיינו בים האדום באילת, שמתי מצופים והתחלתי לשחות. אחר כך היא לקחה אותי לקבוצה קטנה באשדוד, פעמיים בשבוע, אבל בגיל כזה יש המון הורים שלוקחים את הילדים כדי שידעו לשחות, כי הענף בריא. אז מה אמא שלי עשתה? לקחה אותי למסלולים התחרותיים ו'חפרה' לי על איך אני צריך להיות ראשון וממש הייתה מתבאסת שהיו עוקפים אותי, והייתי בן שש! עם הזמן, התחברתי לספורט הזה. אני כאן הרבה בזכות אמי. היום היא עוד יותר לחוצה ממה שהייתה כשהייתי קטן. כשהיא באה לתחרויות שלי, היא נלחצת לפני משחים. לאליפות אירופה לנוער ככל הנראה היא לא תגיע בכלל למשחים האישיים שלי, היא באמת לחוצה ממש ומתרגשת. אמרתי לה שתבוא לשליחים לפחות כי הלחץ מתחלק ויהיה לה יותר קל".
מה דעתך על הכתבה?