ב-2 באוגוסט 2012, בדיוק לפני שש שנים, יצא יעקב טומרקין בן ה-20 ממי הבריכה האולימפית בלונדון עם שתי בשורות. הראשונה: הוא כעת מחזיק בהישג השיא של שחיין ישראלי – מקום שביעי בגמר אולימפי. השנייה: הוא הקדים בארבע שנים את הציפיות שיהפוך ביום מן הימים למדליסט האולימפי הראשון בשחייה הישראלית.
"אני לא ממש זוכר מה היה באותו לילה," מודה טומרקין בראיון לספורט1, רגע לפני שהוא פותח מחר בגלזגו את הופעותיו באליפות אירופה בשחייה, "אני כן יכול להגיד שמאז אני חולם על מדליה אולימפית. אם לא אחלום ואאמין, אז מה אני עושה בענף?"
בשבוע שעבר צוינו שנתיים לפתיחת המשחקים האולימפיים בטוקיו 2020, ובענף השחייה נמצאים בסוג של תקופת ביניים, שנה לפני פתיחת תחרויות הקריטריון. מאליפות אירופה, למשל, טומרקין לא ממש מתרגש. הוא מכנה אותה "אליפות חופשית" ולדבריו היא לא קובעת דבר מלבד עוד כמה שורות ברזומה. "אני בא במטרה של להילחם על מדליות. אני כבר לא מגיע במטרה רק להיכנס לגמר," הוא אומר בביטחון.
לאליפות אירופה הקודמת ב-2016 הגיעו השחיינים באמצע ההכנה לאולימפיאדת ריו. בזו שקדמה לה, ב-2014, רשם טומרקין הופעה פושרת למדי. כעת, לאחר פרישתו של גל נבו, קיבל טומרקין את תואר "השחיין הבכיר" והוא משוכנע שהאליפות הקרובה תהיה שונה. "אני מגיע עכשיו במצב הרבה יותר טוב. אני בוגר יותר ויודע איך להתכונן נכון ולהתמודד עם דברים. אני לא מאמין שמה שקרה שם, שלא עליתי אפילו לגמר אחד, יחזור על עצמו. נבו? בתור ילד, גל היה מישהו שתמיד הייתי שוחה איתו ונלחם כדי להשיג אותו. הוא השאיר חותם מאוד רציני ופרץ הרבה גבולות".
"פרץ גבולות". נבו (דני מרון)
גם גיא ברנע הודיע על פרישה לאחרונה. איך מתמודדים עם חילופי הדורות?
"משהו מאוד משמעותי קורה עכשיו. השחיינים הצעירים שהשתתפו באליפות אירופה לנוער עשו גם את הקריטריון לאליפות אירופה לבוגרים. יש פה עומק מאוד גדול. אם פעם זה היה מתאזן עם מדליות של נבו, ברנע, יהונתן קופלב ושלי, אז היום אומנם יש פחות איזון, אבל אני מאמין שתוך שנה-שנתיים זה יתייצב, כי הנבחרת מאוד איכותית".
בתום המשחקים האולימפיים ב-2016, ובעיקר בשל התוצאות החלשות ברגע האמת, החליטו באיגוד השחייה ללכת על כיוון שונה ושכרו את שירותיו של דייב מארש, אחד ממאמני העל בארה"ב, שאימן בין היתר גם את נבחרת הנשים האמריקאית בריו. המטרה הייתה ברורה: שיפור ההישגים הבינלאומיים של השחיין הישראלי. ליאוניד קאופמן, שאימן את הנבחרת במשך שני עשורים וליווה את ההתפתחות של טומרקין, עזב.
"דמיינתי את ריו אחרת. אני חושב שיכולתי להשיג יותר כי הייתי בכושר, אבל דברים התפספסו בדרך", נזכר טומרקין, "אני לא יודע אם הימים שאחרי היו משבר. ניסיתי לא לחשוב על זה, אבל יש תהיות כל הזמן מה לא עשיתי טוב ובמה טעיתי. בכל זאת, מדובר באירוע של פעם בארבע שנים, והמחשבה הכי קשה הייתה שיש עכשיו ארבע שנים לחכות".
בשנה שעברה, אימן את הנבחרת קאיו קייביץ', עוזרו של מארש שעזב בתום השנה. במקומו הגיע מי שנמצא בעמדת המאמן היום, לוקה גברילו. טומרקין אמר על כך: "אני חושב שעכשיו גם האיגוד וגם אנחנו, השחיינים, במצב של 'טייס אוטומטי' מבחינת אימונים ועבודה. מצאנו את מה שאנחנו צריכים, לוקה מצא אותנו. אפשר לומר שהמערכת הסתדרה. עם גברילו קורים דברים דומים למה שהיינו עושים עם קאופמן. הרוטינה הזאת נשמרה והיא מאוד חשובה. אחרי משחקים אולימפיים תמיד מחפשים שינויים או לזעזע את המערכת והיו צריכים לעשות משהו. זה לקח שנה וחצי למצוא את הכיוון, ואנחנו בדרך הנכונה".
כדי לגרום לדרך לטוקיו להיות פחות משעממת, החליט טומרקין לעבור למשחה 200 מעורב אישי ולזנוח לשנה אחת את משחה ה-200 גב, שהביא לו את הישג השיא בלונדון. כעת, ואף שהעפיל לחצי הגמר באליפות העולם ב-200 מ.א אשתקד, החליט השחיין לשוב אל "חוף המבטחים" שהוא מכיר כה טוב, יחד עם התמקדות בחצי המרחק. "עוד לא החלטתי מה מבין השניים אשחה בטוקיו", הוא מודה, "אני מרגיש פספוס מהידיעה שאין שום אינדיקציה לבדוק במה אני טוב יותר. באליפות אירופה, מוקדמות 200 מ.א נופלות ביום הגמר של 100 גב. אני לא פוסל שום סגנון, בכלל התחלתי כשחיין חזה. יכול להיות שכשנתקרב ל-2020 אגיד לעצמי: 'שחיתי פעמיים 200 גב, פעם אחת הייתי בשיא ובפעם השנייה לא הלך לי, אז אולי הגיע הזמן לשינוי'. חבל שאין לי דרך לבחון במה אני יותר טוב".
טומרקין כאמור מסתכל קדימה לעבר טוקיו ומכוון גם לאליפות העולם שתיערך בשנה הבאה. שם, למרבה ההפתעה, אין לו אפילו גמר אחד ברזומה. "יש לי דברים להשלים", הוא אומר, "לא סתם אמרתי שנבו הוא השחיין הבכיר. התוצאות רשומות. אני תמיד הייתי קרוב, אבל עדיין לא הצלחתי להעפיל לגמר באליפות העולם".
איך קרה שפעמיים אחרי אליפות העולם שברת את שיא ישראל אחרי ימים בודדים?
"זה לא היה מתוכנן כמובן. ביולי-אוגוסט אנחנו מורידים עומס לקראת תחרות המטרה. לפעמים, כי שחייה הוא ספורט מדיד, עושים הכנה לתחרות הזאת במשך שלושה שבועות ונותנים תחרות טובה. אבל אז יש תחרות נוספת שבוע אחר כך, ואני יכול להיות טוב יותר. יש לי בעצם עוד הזדמנות לשחות מהר, כי אני בכושר שיא ולפעמים לגוף לוקח זמן להיכנס למוד תחרותי. ברגע שאתה במצב כזה שאתה מוכן לשחות כל הזמן, אפשר להשתפר אפילו מיום ליום".
מארש דווקא שמח מהתוצאה שלך באליפות ישראל. עצוב שהישגים באליפות ישראל עדיפים על פני אליפות עולם, לא?
"אם זה עצוב בשבילך, תחשבי כמה זה עצוב בשבילי. סיימתי עשירי בחצי הגמר ואחרי כמה ימים שחיתי בזמן שהיה שווה לי מקום שביעי בגמר. זה הבדל ענק. אני מאוכזב גם כי לא חוויתי בעצם את המעמד של להיות פיינליסט באליפות העולם. אלה דברים שאני צריך ללמוד וליישם, אין לי את מי להאשים".
מה עם השיאים הישראליים שלך? מתי מישהו ישבור אותם?
"קודם כל, אני בעצמי עוד רוצה לשבור אותם. כל עוד אני מרגיש שאני בכושר טוב ויכול לתת 100% בתחרויות, אז עד שזה לא נגמר, זה לא נגמר. אני לא רוצה שהשיאים האלה יהיו כמו של איתן אורבך ויחכו 12 שנים עד שמישהו ישבור אותם. נכון שעכשיו עם ההגעה של מארש מדברים על גמרים אולימפיים כבר בטוקיו, אבל זה יש עכשיו דור מוכשר, ואולי השיא יישבר דווקא בפריז 2024?"
אם כבר שיאים ופריז 2024, האם תהיה השחיין הראשון שיעשה ארבעה משחקים אולימפיים?
"או-אה. רגע, בואי נחשוב. עכשיו אני בדרך לאולימפיאדה שלישית, שם אהיה בן 28, אז בפריז אהיה בן 32. וואי, האמת שלא חשבתי על זה. בואי נראה קודם איך תעבור טוקיו, כי בכל זאת ארבע שנים זה מסע ארוך. דווקא מבחינת גיל, לא מדובר בבעיה. גם גל היה יכול להמשיך לאולימפיאדה רביעית. בינתיים אני זורם. על טוקיו 2020 אני הולך ברבאק, מה שנקרא, ואחרי שנסיים אבדוק באמת איך ארגיש עם לצאת לעוד קמפיין. זו דווקא מחשבה נכונה".
מה דעתך על הכתבה?