"בטלוויזיה בהונגריה מראים את ישראל בהקשר אחר כמו סכינים וטילים. במציאות זה ממש לא ככה", אמר לי ביום חמישי אתילה סלמקי, המאמן המלווה את נבחרת הונגריה במהלך מחנה האימונים שלה בארץ. שלוש שעות לאחר מכן הגיעו האזעקות בתל אביב וגוש דן.
סלמקי ממתין לחניכו כריסטוף מילאק, סגן אלוף העולם ב-2017 ואלוף אירופה מהקיץ האחרון, שעמו קבעתי ראיון בבריכה האולימפית בווינגייט. עד שמילאק יסיים להתארגן, סלמקי מספר מה הם עושים בארץ. מתברר שאחרי שהגיעו לאליפות אירופה לנוער בישראל ב-2017, התאהבו ההונגרים בתנאים ובמזג האוויר, ומאז הם מגיעים בכל שנה למחנה אימונים, בתיווכה של איבון ויינבאום, ילידת הונגריה ומאמנת שחייה ממודיעין מכבים רעות. סלמקי כבר מתחיל לספר על החוויות מארץ הקודש כשמילאק מגיע, מסדר את האימונית שלו, מעביר יד בשיערו ולאחר מכן מהדק את שעון היוקרה שעל פרק ידו. אחרי שכל הטקסים תמו, הוא מתיישב סוף סוף לראיון.
הבריכה האולימפית בווינגייט לא חדשה למילאק. למעשה, הוא השחיין הראשון שקבע בה שיא עולם. "זו הייתה הפעם הראשונה שלי פה. חוויה מדהימה", נזכר השחיין בן ה-19, "התנאים היו מושלמים ונהניתי מאוד. הייתי מלא אנרגיה והבריכה כאן מאוד מהירה וטובה. ידעתי שאני מסוגל לעשות תוצאה טובה".
"הייתה לי חוויה מדהימה בישראל, התנאים היו מושלמים" (Gettyimages)
באותו קיץ אירחה הונגריה את אליפות העולם לבוגרים, שם עלה השחיין על הפודיום כשזכה במדליית כסף ב-100 פרפר (ובדרך שבר עוד שיא עולם בחצי הגמר) לצד כריש מנוסה מארה"ב בשם כיילב דרסל, כשהאלוף האולימפי מסינגפור ג'וסף סקולינג נותר מאחור. "אני חושב שדרסל נמצא עכשיו מעל כל השחיינים וככל הנראה יזכה גם במדליית הזהב באליפות העולם וגם בטוקיו 2020. 100 מ' פרפר הוא לא המשחה הראשי שלי, ואני מעדיף להתמקד במרחק הכפול, שם יש לי יותר הזדמנות לנצח את צ'אד לה קלו או דיה סטו".
מילאק לא מתרגש מהפודיום. מבחינתו, שבירת שיא העולם של מייקל פלפס מ-2009 (שהושג בתקופת חליפות השחייה הידועות לשמצה) תהיה שווה יותר מכל מדליה. בינתיים הוא רחוק 1.28 שניות מהשיא הזה. "זה היעד שלי ולשם אני מכוון", מדגיש ההונגרי, "אני לא רוצה למהר, לאט לאט זה יקרה".
בהונגריה מסתכלים עליך כתקווה אולימפית?
"ככל שמתקרבים לאליפות העולם, ובטח שלמשחקים האולימפיים, יותר ויותר שואלים אותי אם אני מסוגל לעשות את זה. השאלות הללו חסרות ערך. זה לא משהו שקורה ביום אחד, אלא שנים. זה לא רע ששואלים, אני יודע לנתב את הלחץ למקום אחר".
"יודע לנתב את הלחץ". מילאק (Gettyimages)
לא הרבה צולחים את המעבר מהנוער לבוגרים בצורה כל כך חלקה.
"אני חושב שהבעיה בכל העולם היא שאם יש שחיין מוכשר ומוצלח בגילאי נוער, הוא יתקשה לעשות את הצעד הבא גם בין השחיינים הבוגרים", טוען מילאק, וכשאני מזכירה שמות כמו דניס לוקטב ותומר פרנקל, מילאק מגיב בנחרצות: "אתם קוראים להם שחייני נוער? הם לא בנוער".
הם בני 18-19.
"שניהם בערך בגיל שלי, הם לא נחשבים צעירים. כנראה שגם בישראל צריך סבלנות, כי מדובר בשנתיים-שלוש מאוד מסוכנות, אחרי שמסיימים את התחרויות בנוער. מבחינה פיזית, שחיינים בני 18 הם לא כמו שחיינים בני 23-24, בטח לא כשמדובר בגברים. צריך לתת להם זמן ולא לצפות מיד לתוצאה טובה, כי הם ייכשלו. הייתי מציע להם לא לפחד מהציפיות. התוצאות יבואו. ברור שאני אישית משתייך לקבוצה של שחיינים שהצליחו מוקדם מהצפוי, אני מקווה שזה לא ייעצר. יש שחיינים שמצליחים מוקדם, ואחר כך נעצרים. יש כאלה שפורחים בגיל מאוחר יותר. אגב, הסבלנות צריכה להגיע בעיקר מהאיגוד שלכם ומהמאמנים שלכם. לא לדחוף חזק מדי".
מה דעתך על הכתבה?